חגיגות 90 שנה לתנובה הן זמן טוב להיזכר בימים שבהם האוטו שלנו, הגדול והירוק, נסע בבוקר רחוק ובערב שב כדי להוביל לתנובה ביצים וחלב. שירה של פניה ברגשטיין שיקף נאמנה את העובדה שתנובה היתה אחת מחלוצות התעשייה בארץ, ושההיסטוריה שלה משולבת בהיסטוריה הישראלית בקשר מיוחד. קשר זה מאפשר לבחון את השינויים והתהפוכות שעברו הכלכלה והחברה הישראליים במשך השנים, לנוכח דבריו של מנכ"ל תנובה, אייל מליס, המתעלמים מכך שדווקא תנובה היא כיום סמל לשברו של החלום הציוני.
בשלב הראשון, תנובה הוקמה כקואופרטיב חקלאי של קיבוצים ומושבים — צורת התארגנות עסקית־חברתית התואמת את הגישה הסוציאליסטית של בעלות משותפת על גורמי הייצור וחלוקת התוצרת לפי הצרכים. במשך שנים תנובה היתה מזוהה עם היישוב היהודי החקלאי בישראל, גם לאחר שנכנסו לחברה שיטות ניהול מודרניות, בעלות אוריינטציה עסקית ותעשייתית השואפת לרווח כלכלי. עם הזמן תנובה אף נהפכה לחברת אחזקות, המנהלת כמה חברות בתחום המזון, אבל האחריות החברתית והחזון הציוני נשארו סימן לדרכה.
ואולם השינויים האידיאולוגיים שעברו הקיבוצים הכריעו בסופו של דבר גם את גורלה של תנובה, כשלפני כעשור הם החליטו לראות בתנובה השקעה כלכלית גרידא, וביקשו לממש את האחזקות שלהם באגודה ולמכור אותה למשקיע אסטרטגי.
ב–2008 נמכרו רוב מניות תנובה לקרן אייפקס ולשלמה שמיר תמורת יותר ממיליארד דולר. בכך השלימה תנובה מהפך רעיוני. התאגיד שדאג לחקלאים ולאזרחים ושהיה חלק מהתרבות הישראלית, נהפך לחברה פיננסית, שמטרתה להשיא את תשואת הבעלים. תנובה בע"מ הצטרפה למאגר החברות בעולם שבהן משקיעות קרנות כמו אייפקס, מתוך כוונה שתביא לבעלי המניות רווחים גבוהים ומהר, ומתוך כוונה לממש את ההשקעה על ידי מכירתה ברווח ברגע שזה יהיה הכי כדאי. אייפקס לא נכנסה לתנובה בגלל המסורת המפוארת שלה, לא בשביל שירי הילדים, לא בשביל תזונתם ובטח שלא בשביל החקלאים העמלים, אלא בגלל שהיא זיהתה שהפרה הזו לא נחלבת מספיק ואפשר להמשיך ולהוציא ממנה דיווידנדים גבוהים.
באופן שתואם את האידיאולוגיה הכלכלית החדשה, אייפקס, הבעלים של תנובה, שהחזיקה אז בנתח שוק של כ–70% משוק גבינות הקוטג' בישראל, נענתה להמלצה של חברת הייעוץ מקינזי להעלות את מחיר הקוטג', מכיוון שהביקוש למוצר כמעט קשיח. התוצאה של מהלך זה ידועה לכולם, שכן הוא היה אחד הגורמים שהביאו לפרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011. היו לכך השלכות דרמטיות אף יותר, שכן קרן אייפקס הבינה שהביקורת הציבורית תביא למאבק ביוקר המחיה, והשנים הטובות של תנובה עשויות להתחלף בשנים רעות — והגיע הזמן להיפטר מהפרה שיורדת במשקל ומרזה.
ואכן, לאחר שהחזירו את ההשקעה ואף זכו לרווח נאה, לכל הדעות, מכרו אייפקס ושמיר את תנובה לחברת ברייטפוד הסינית ברווחים נאים עוד יותר, ובכך נפתח פרק נוסף בחיי החברה עם הבית — הפרק הסיני. לאחר מימוש העסקה בתחילת 2015, התברר כי הסכום שהסינים שילמו לבריטים בעבור החברה "הישראלית" היה גבוה ומוגזם, ועלה הצורך לצאת במסע התייעלות — בין השאר, על ידי ארגון מחדש של החברה ופיטורים של מאות עובדים.
מקוממים, אף כי נכונים, דבריו של מליס, שלפיהם "תנובה מילאה תפקיד חשוב בפיתוח החקלאות, התעשייה והמשק הישראלי, ונהפכה לחלק בלתי נפרד מציוני הדרך של התרבות והמורשת הישראליים". לא ברור כעת עד כמה תנובה היא חברה ישראלית, ולכן גם מובן הרצון העז להציגה כיום באור נוסטלגי כאותה חברה של ההתיישבות הציונית מלפני 90 שנה. ואולם יש לזכור שהיא גם מסמלת את ההשתנות של החברה הישראלית: מחברה סוציאליסטית לחברה קפיטליסטית, וממשק שעניינו תעשיית מוצרים חיוניים במחירים הוגנים, למשק המנוהל על ידי האינטרסים של ההון הגלובלי המחפש לחלוב רווחים. ואכן, לאחר 90 שנה אפשר לומר — אין מתאימה יותר מהפרה של תנובה למען מטרה זו.
נכתב עם ד"ר קותי שוהם
ד"ר ירון כהן צמח 
להשאיר תגובה