היסטוריה של המחשבה הכלכלית – על מרקס ותורת הערך

654444314

1848 היתה שנה מהפכנית. באותה שנה רחשה ברחבי אירופה תסיסה חברתית שהוציאה את ההמונים אל הרחובות בדרישה לשינוי חוקתי ופוליטי, והיה נדמה כי הסדר הישן עומד על סף פירוק: בצרפת הופל המלך לואי פיליפ; באיטליה, גרמניה, באוסטריה ובמדינות נוספות שרר אי סדר וניטשו מלחמות רחוב. באווירה זו כתב בכיר המהפכנים של אותם ימים, קארל מרקס, את חיבורו הנודע והמהלך אימים, "המניפסט הקומוניסטי", שנפתח כך: "רוח בלהות מהלכת על פני אירופה – רוח הבלהות של הקומוניזם. כל המעצמות של אירופה הישנה חברו יחדיו למלחמת־מצווה עד חורמה ברוח הבלהות הזאת".

מרקס נולד ב־1818 בעיר טרייר שבפרוסיה, כיום מערב גרמניה, לאב יהודי שהתנצר. הוא חי חיי דלות ונדד מגרמניה לפאריס, משם לבריסל ולבסוף ללונדון, שבה מת ב־1883. שני חיבוריו הנודעים ביותר הם "המניפסט הקומוניסטי" (1848), שאותו חיבר עם חברו פרידריך אנגלס, ושנועד לשמש מצע לתנועת "ברית הקומוניסטים" וקריאה לכל פועלי העולם לגבש תודעה מעמדית ולהתאחד; ו"הקפיטל" (1867), יצירה רחבת היקף שנכתבה במשך 18 שנה (פרסום כרכיה השונים נמשך עד 1910), ושבה ניסה לתאר את המגמות של הקפיטליזם ואת החוקיות הפנימית שלו.

המניפסט מתאר את התהוות הבורגנות, המעמד המודרני של בעלי ההון, כחוליה נוספת בהיסטוריה של ההתארגנות החברתית. תהליך היסטורי זה הביא את החברה האנושית עד למצב שבו המדינה משמשת בפועל כ"ועד לניהול העניינים המשותפים של הבורגנות". לפי מרקס, המדינה היא חלק מ"מבנה־העל", הביטוי ליחסי הייצור בחברה. מבנה־על זה, שבו נכללים בין השאר מערכות המשפט, הדת, המוסר, המדינה והתרבות, משמר יחסים אלו, ובכך מקדם את האינטרסים של מי שנהנים מהם, שהם תמיד בני המעמד העליון.

מבנה־העל משכנע את ההמונים שזהו המצב הטבעי. על פיו נקבע מה מותר ומה אסור, מי מרוויח ומי מפסיד, כיצד יתארגנו האנשים בעבודה, ובעצם כל אורחות החיים החברתיים. מרקס תיאר זאת כיצירתה של "תודעה כוזבת" בקרב הפרולטרים, המשתכנעים בנצחיותה של המערכת הכלכלית שמנצלת אותם, ומקבלים את הארגון החברתי ללא כל התנגדות ובלי לחשוב שיכול להיות אחרת. כך הם מאפשרים לבורגנות להוסיף לנצלם ולשמר את שליטתה כשם שהאצילים ניצלו את האריסים בתקופה הפיאודלית.

הייחוד של תקופה זו, לפי מרקס, הוא בכך שהמהפכה התעשייתית הופכת את הפועל לסוג של מכונה שבה העבודה, שמלכתחילה היתה דרך לייצר דברים לשם סיפוק צרכים, כלומר שיש להם ערך שימושי, נהפכת עם הזמן למנגנון הממלא צורך כספי.

כך לדוגמה, אם במשפחת איכרים, היחסים בין האנשים נובעים מתכנון של ייצור בהתאם לצורכי המשפחה ולכוחות הייצור שבידיה, הרי שבחברה קפיטליסטית, שבה הבעלות על אמצעי הייצור היא פרטית, ולכן גם החליפין הם פרטיים והיוזמה פרטית, ערכם של המוצרים נמדד ביכולתם להתחלף בתמורה למוצרים אחרים, ובעיקר בתמורה לכסף. חליפין כאלה הופכים את המוצר לסחורה ומסתירים את היחסים החברתיים של הייצור שמאחורי היחס הערכי בין מוצרים. כיוון שהפועל אינו בעליו של המוצר שייצר ואין לו כל ערך שימושי עבורו, הוא חש כלפיו ניכור. לעומת זאת, עבור בעליו של המוצר – בעליהם של אמצעי הייצור – יש לו ערך חליפין המבוטא על ידי הפיכתו לסחורה.

מטרת המסחר, אמר מרקס, אינה סיפוק צרכים אלא הגדלת ההון – הסוחר שואף לכך שכמות הכסף שבה נמכרה סחורה מסוימת תהיה גדולה יותר מהכמות שעבורה היא נקנתה. אולם, אם החלפת המוצר בחליפין היא בעבור דבר שווה לו, מהיכן בא הכסף הנוסף שנחשב לרווח של המוכר? זאת טענתו העיקרית של מרקס: הרווח מקורו בכך שמלכתחילה כמות הכסף שעבורה נקנה המוצר הראשוני היתה מתחת לערכו האמיתי, וזה קורה כאשר בעל אמצעי הייצור קונה את הדבר הבסיסי ביותר – כוח העבודה. למעשה, אומר מרקס במסגרת תורת הערך העודף שלו, הקפיטליסט רוכש את העבודה מהפועל, אך לא משלם לו את מלוא ערכה. תחת זאת, הוא משלם לפועל את ערך עבודתו כפי שהוא נקבע בשוק, והכלל הוא שיש לשלם לפועל את המינימום שיאפשר לו לרכוש די מצרכי מזון וקיום כדי שלמחרת יפיק שוב את אותה התפוקה. בכך, המעסיק קונה בעצם "מוצר" בזול ומוכר אותו ביוקר. ה"מוצר" הוא כוח עבודה.

כאן נכנסת לתמונה תורה נוספת של מרקס, ולפיה התחרות בין הבורגנים מחייבת אותם להתחרות על מחיר חליפין זול, אך בה בעת, היא גם מביאה אותם להוזיל את עלות כוח העבודה – בין אם על ידי מיכון התעשייה או בין אם על ידי התייעלות שכוללת פיטורים והורדת שכר. ואולם, ככל שהשכר של הפועלים הולך וקטן, כך פוחת גם כוח הקנייה שלהם, והתוצאה היא היווצרותם של עודפי ייצור ללא ביקוש. בשאיפתו להיפטר מהסחורה, בעל ההון יוריד מחירים ולכן גם יפחית את השקעתו או ישאף להמשיך להתייעל, דבר שיאיץ עוד יותר את התגברות הדלות של הפועלים ואת הצטברותו של עודף ההיצע, בתהליך ספיראלי, בלתי נמנע ומתמשך. כתוצאה מכך, חלק מהמפעלים יפשטו רגל או יתאחדו עם מפעלים אחרים. במקביל יפנו התעשיינים לחפש שווקים חדשים, בין אם באמצעות כיבושים צבאיים או באמצעות כיבושים תרבותיים ונפשיים. אולם גם תהליך זה ייגמר, ויוביל למשברים בלתי נמנעים כתוצאה מהדלות הגוברת שנובעת מניצול הפועלים, ריכוז אמצעי הייצור בידי מעטים ועודף ייצור ללא קונים, עד לקריסתו הסופית והבלתי נמנעת של הקפיטליזם.

לבורגנות יש אם כן תפקיד היסטורי, על פי מרקס. היא זו שהביאה את האנושות לקיטוב ומתח חברתי עצום, והיא תוסיף להעמיק את הקיטוב הזה עד שהוא יביא לקריסתה ולעלייתו של מעמד הפועלים שהיא עצמה יצרה. או אז יעלה הפרולטריון כמעמד, יבטל את צורות הייצור הנצלניות ויקים חברה נטולת מעמדות. זה יהיה מעמד שאין לו מה להפסיד מלבד הכבלים שעל ידיו, ללא ניצול או ניכור מהווייתו האנושית. אמנם הפרולטריון יהיה משולל רכוש, אך תהיה לו גישה לכל מה שהוא צריך בכדי לחיות.

מרקס זכור כאבי הסוציאליזם, אך הוא היה פילוסוף מהפכן שהסתייע בתורת הכלכלה המדינית כמכשיר למאבק מדיני. הוא תפש את אדם סמית ואת ממשיכו ומבקרו הגדול, הפילוסוף דייוויד ריקרדו, כמי שניסחו את החוקים של צבירת העושר כחוקים טבעיים, בכדי להוכיח כי חוקים אלה עדיפים על המבנה החברתי הפיאודלי. אולם בעוד שלגבי סמית וריקרדו הדלות אינה אלא תוצר נלווה וזמני של ההתעשרות, עבור מרקס זוהי תוצאה הכרחית של הצורה הכלכלית, שתתבטל רק עם התמוטטות השיטה.

עם זאת, הביקורת של מרקס על התורה הכלכלית אפשרית רק בעולם של אדם סמית. מרקס הוא המפרש הביקורתי ביותר של התורה הליברלית, אך הוא עדיין מקבל את תורת הערך הבסיסית שלה, לפיה ערכו של מוצר נקבע לפי המרכיבים הקשורים לייצורו. אמנם מרקס מצמצם מרכיבים אלה אל העבודה בלבד, אך הוא עדיין רואה בתהליך הייצור את הגורם המשפיע באופן בלעדי על ההון.

השפעתו של מרקס היא עצומה וביקורתו זעזעה את העולם, אך כבר בתקופתו חייבה הביקורת הסוציאליסטית את המדינות לבטא את מחויבויותיהן לפועלים, ובכך להפחית את הלהט המהפכני. מבחינת התורה הכלכלית, הכשלים בתורת סמית שעליהם הצביעו מרקס ובני תקופתו הביאו את הכלכלנים לנסח תורה חדשה המבוססת על תפישת ערך שונה, ובכך ייתרו את תורת הערך העודף שמבססת את היסוד הכלכלי של ביקורתו של מרקס, והפנו את המחשבה הכלכלית לאפיקים חדשים.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s