אדם סמית: הכלכלה המשחררת – על מערכת החירות הטבעית

יותר ממאתיים שנה עברו מאז שפיתח אדם סמית' את התורה על האוטונומיה של המערכת הכלכלית, ועדיין תורתו של הפילוסוף הסקוטי נתפשת כתורה מסיני וכמקור להתייחסות לכל הוויכוחים על אופי הכלכלה הרצויה. רק דבר אחד נשכח: לסמית' היתה מטרה נוספת מלבד המטרה הכלכלית, והיא – שחרור האדם.

אך הקשר בין "תורת סיני" לתורתו של אדם סמית' הוא לא רק קשר מטאפורי אלא גם קשר מבחינת המטרה של התורה: כמו שתורת משה באה להסדיר את היחסים החברתיים של אומת העבדים, בכדי שיהיו לעם חופשי בארץ המובטחת, כך גם תורתו של סמית' באה לאותה מטרה, וביקשה לקבוע מחדש את אופי היחסים בין האדם לבין מוסדות השלטון, בכדי לשנות את המציאות החברתית. ואכן, כאשר בודקים את ההשפעה של תורתו של אדם סמית' מבחינה היסטורית, מגלים שתורת השוק החופשי של סמית' הניחה את התשתית למדינה הקפיטליסטית, ומבססת לא מעט מדרכי חיינו ומהאופנים שבהם אנו בוחנים את החברה.

אם כן, לשאול מהו "החופש" שבשוק החופשי, ומהי ה"חירות" שאותה מבטיח סמית'? התשובה המיידית היא, שהחופש משמעו, שכל אחד בשוק רשאי לעשות כל מה שבא לו בכל מחיר ובכל תמורה, ללא מגבלה וללא לשאול מה מותר, מה אסור ומה ראוי, למען טובתו והגברת תועלתו – תן לחיות ולהרוויח ושחרר אותי מכל מיני מוסרניות מתפלספת.

תפישה זו, כפרשנות לתורתו של סמית', נותנת ל"אדם הכלכלי" לגיטימציה להתעלם מכל השפעה של פעולתו על אחרים, ולהתעלם מכל שיקול שאינו השיקול האנוכי. השוק, לפי התפישה, מעמיד לאדם מנגנונים שמייתרים את מוסריותו או את האחריות החברתית שלו. ולגבי החברה? לזה כבר היד הנעלמה תדאג, את ה"אדם הכלכלי" זה לא צריך לעניין. למעשה, השוק החופשי מובן, לפי פרשנות זו, כשוק ניהיליסטי, חסר כל רסן וחוק, וחסר כל מגבלה מוסרית או פיקוח חברתי על מעשי האדם, או מאידך, כזירת מלחמה, שבה כל דאלים גבר.

אבל האם זה נכון? האם כולנו בעלי פיצול אישיות- בתוך משפחתנו אנחנו פועלים באופן מוסרי ולפי ערכים ונורמות של צדק והוגנות, אך בשעות העבודה, "בשוק", עלינו להיות חיה דורסנית שכבולה בתוך דחפים אנוכיים?

תפישה זו מופרכת לחלוטין ובלתי ישימה כלל – לא באמת ניתן להפריד בין "עולם העסקים" לבין "עולם החברה", ולא באמת ניתן ללבוש ולפשוט חליפות מוסריות שונות. עסקים בשוק לא נעשים בתוך תבניות קבועות ותחומות במקום ובזמן – כל רכישה בסופר וכל בילוי הם פעילות של שוק, וכל אדם עומד בפניהם בכל רגע בכל אישיותו כצרכן, כעובד וכאיש משפחה. לכן, לא רק שאין שום נתק בין שני העולמות, בהכרח עקרונות המוסר בשוק מבטאים את עקרונות המוסר של החברה הסובבת אותם.

לכן ברור לנו שלא ניתן להפריד באופן כזה גס בין האדם "המוסרי" לבין "האדם הכלכלי". גם סמית' עצמו לא חשב שזהו אופיו הראוי או המצוי של האדם, ולא לדברים אלו התכוון סמית' בדברו על "מערכת החירות הטבעית".

אז מה כן הוא החופש? פרשנות נוספת אפשרית היא שסמית' כיוון לכך שהשוק עצמו תריך להיות חושפי מכל התערבות ממשלתית או כנסייתית. אך למעשה, גם פרשנות זו אינה מספיקה להבנה מלאה של רעיון החירות שבתורתו, אך פשרנות זו מקרבת אותנו לכך.

כידוע, סמית' ביקש במשנתו להמעיט ככל שניתן את ההתערבות וההכוונה של זרועות השלטון, מחשש שאלו פוגעים במהלך הטבעי של עסקי המסחר. לפי סמית', המחירים בשוק והעסקים שנערכים בו צריכים להיקבע על ידי משאם ומתנם של אנשי השוק בלבד, משא ומתן שאמור לבטא את שאיפתם של האנשים למרב את תועלתם הפרטית. אך סמית' הוסיף גם סיפא לרעיון זה, והוא, שהרדיפה אחר הטובה הפרטית צריכה להביא, בסופו של דבר, להגדלת טובת הכלל.

משמעות הדבר היא שמערכת כלכלית, שמאפשרת את הפעולה החופשית של האדם ואת רדיפתו אחר התועלת הפרטית, תביא צדק חברתי וכלכלי בחלוקת המשאבים וההון, בכך שהיא תפעל למקסם את התועלת הכללית. הסדר הכלכלי, שיצמח מתוך אותו משא ומתן חופשי, ייצור את הסדר החברתי הצודק. עקרון זה מהווה גם מדד למוסריות של הפעולה: אם הרדיפה אחר הטובה הפרטית אינה פועלת גם לקדם את הטובה הכללית, הרי שפעולתו של הפרט חוטאת לצדק, ולכן היא אינה ראויה.

אז היכן כאן החירות? ובכן, סמית' כפילוסוף של הנאורות, קישר בין הפעולה המוסרית לבין חירותו של האדם: אדם בן חורין הוא אדם, שבהתנהגותו החופשית מממש את טבעו המוסרי, ואת שלמותו והשתייכותו לחברה נאורה. כדבריו: "שלמות הטבע האנושי משמעה הוא זה- לדאוג הרבה לאחרים ומעט לעצמנו, לדכא את רגשותינו האנוכיים ולספק את רגשותינו הנדיבים. רק התנהגות כזו עשויה ליצור בין בני אדם את ההרמוניה הרגשית שבה מצויים כל החן והראויות שבהם"*.

היכן שלמות זו יכולה להיות מושגת? סמית' עונה: במקום שבו מתרחשת החברה באופן הטבעי והממשי, ללא כל עיוות שיגרם מהתערבות מלאכותית חיצונית, משמע, רק בשוק הכלכלי החופשי מכל התערבות ממשלתית או כנסייתית.

אם כן, הקשר בין חירות, כלכלה והפעולה המוסרית הוא כזה- השוק החופשי אמור לאפשר לאדם לממש את חירותו, ועל ידי חתירתו אחר קידום טובתו הפרטית, לפי התכונות המוסריות הטבעיות, הוא אמור לקדם את החברה כולה ביתר יעילות, ולתרום לטוב הכללי והצודק- מצב שבו יותר אנשים יהיו מוכשרים ומסוגלים לרדוף אחר אושרם הפרטי באופן מוסרי.

זוהי תורת השחרור של אדם סמית'- האדם המוסרי משחרר ומקדם את החברה על ידי פעילותו הכלכלית, וחברה מוסרית נאורה משחררת את האדם. זהו מעגל החירות והחופש.

אם נרצה לסגור מעגל נוסף, שוב עם מסורת ישראל, נוסיף את סוף דברי סמית' בנושא: "הכלל הגדול של הדת הוא 'ואהבת לרעך כמוך', כך גם הכלל הגדול של הטבע – אהוב את עצמך רק עד כמה שאתה אוהב את רעך, או מה שהוא אותו דבר- כמה שרעך מסוגל לאהוב אותך". אכן, פנים רבות לו לאדם.

*ציטוטים: אדם סמית', תורת הרגשות המוסריים, מתוך: אדם חופרי, אדם סמית'- פילוסוף הנאורות, הוצאת מפה.

-ריקי שיו, מאדם סמית לאמרטיה סן: סימפתיה כמושג מפתח בפילוסופית רווחה ian maitland, thehuman faceof self interest, journal of business ethics, jun 2002.