משחקי זהות – על דת, מדינה, לאום וגלובליזציה

בעולם כיום מתרחשים בקנה מידה גדול תהליכים דומים לאלו של המאות ה-18-19, עם צמיחת מדינת הלאום המודרנית, רק בקנה מידה גדול יותר. עיקרם של תהליכים אלו הוא ההתמודדות של הדת עם המבנים והמוסדות המדינתיים המשקפים את היחסים בין הפרטים בחברה. עם תחילת העת החדשה – המדעית, החילונית והלאומית, קהילות דתיות נאלצו לבחור בין היפתחות לרוחות של השינוי, ובמקרה של היהדות – להתבולל אל תוך החברה הסובבת, שהתגבשה כלאום, תוך כדי ויתור על הדתיות כמאפיין של זהות, או הסתגרות והתבדלות ומניעת כל שינוי, תוך כדי הגברה של האדיקות הדתית והפיקוח הקהילתי הנלווה, דחיית הסממנים של הקידמה, ועיצוב מחדש של הגבולות שהגדירו את הקהילה ואת זהותו של הפרט. אטען כאן, שאותה דילמה ניצבת כעת בפני בני האדם בחברה הגלובלית – האם להיפתח ולהיות אדם גלובלי בכלכלה גלובלית, או שמא להיצמד לקרקע הדתית ולחזור אל האדיקות הקהילתית – כל זה תוך כדי שהתהליכים הגלובליים, שבעיקרם הם כלכליים, מפרקים את דמותה של מדינת הלאום החילונית.

המשך קריאת הפוסט "משחקי זהות – על דת, מדינה, לאום וגלובליזציה"

מחשבה כלכלית – מילטון פרידמן והאחריות התאגידית

שנות ה־60 של המאה הקודמת היה העולם שקוע במלחמה קרה בין שתי שיטות כלכליות – קומוניזם וקפיטליזם. הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בקובה, ולאחר מכן משבר הטילים בקובה, היוו שיאים במאבק על שטחי ההשפעה בין השיטות. מלחמה זו הגיעה עד לחלל – כאשר בתחילת אותו עשור הרוסים שלחו את האדם הראשון אל מחוץ לכדור הארץ, ובסיומו הנחיתו האמריקאים אדם על הירח, במבצע הרואי. המשך קריאת הפוסט "מחשבה כלכלית – מילטון פרידמן והאחריות התאגידית"

תולדות המחשבה הכלכלית – כלכלה התנהגותית

אחת מהתיאוריות הכלכליות הבולטות מאז תחילת המאה ה־21 היא כלכלה התנהגותית. זרם זה תוקף את הכלכלה מהזרם המרכזי בדיוק בבטן הרכה שלה – הנחת הרציונליות של האדם. בעוד הכלכלה המדעית מניחה שהאדם הוא יצור רציונלי ואנוכי, השואף למקסם את תועלתו ושיש לו את הכלים והידע לעשות זאת, הגישה ההתנהגותית אומרת בדיוק את ההפך: מרבית הבחירות של האדם אינן רציונליות, אין לו את הידע למקסם את תועלתו, ולרוב הוא כלל לא מבין מהי אותה תועלת וכיצד ניתן למקסם אותה.

המשך קריאת הפוסט "תולדות המחשבה הכלכלית – כלכלה התנהגותית"

תולדות המחשבה הכלכלית – על ג'ורג' סורוס ותורת הרפלקסטיביות בכלכלה

בתחילת שנות ה־70 החלה לרדת קרנו של הקיינסיאניזם בעולם המערבי. סדרת משברים כלכליים וגירעון מצטבר באוצר האמריקאי הביאו את נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, לבטל את תקן הזהב – אחד מעמודי התווך של הסכמי ברטון וודס שהקים קיינס ושהסדירו את הכלכלה העולמית לאחר מלחמת העולם השנייה. ביטול התקן גרר תגובה נרחבת של המערכת הכלכלית, בעיקר בתחום שערי המטבעות בעולם. אחת מההבנות שנוצרו בעולם היתה שיש לשחרר לחופשי את שוק הסחר בכסף, ללא התערבות ממשלתית, מתוך מחשבה כי שערי המטבעות ייקבעו בשוק מתוך איזון של ביקושים והיצע.

המשך קריאת הפוסט "תולדות המחשבה הכלכלית – על ג'ורג' סורוס ותורת הרפלקסטיביות בכלכלה"

הפרה החולבת של תנובה כמשל

חגיגות 90 שנה לתנובה הן זמן טוב להיזכר בימים שבהם האוטו שלנו, הגדול והירוק, נסע בבוקר רחוק ובערב שב כדי להוביל לתנובה ביצים וחלב. שירה של פניה ברגשטיין שיקף נאמנה את העובדה שתנובה היתה אחת מחלוצות התעשייה בארץ, ושההיסטוריה שלה משולבת בהיסטוריה הישראלית בקשר מיוחד. קשר זה מאפשר לבחון את השינויים והתהפוכות שעברו הכלכלה והחברה הישראליים במשך השנים, לנוכח דבריו של מנכ"ל תנובה, אייל מליס, המתעלמים מכך שדווקא תנובה היא כיום סמל לשברו של החלום הציוני. המשך קריאת הפוסט "הפרה החולבת של תנובה כמשל"

שיטת התלכו להזדיין בכלכלה הישראלית

טור אורח – ד"ר קותי שוהם

אפשר לכתוב טור מחכים ומעניין (כמו שאיתן אבריאל עשה כאן) על העקיצה של ה-180 מיליון דולר שעשה כאן הקנדי אלן ססקין עם האג"ח של אורבנקורפ, אבל תכלס צריך להסתכל ולומר שכולם פעלו כאן בשיטת ה"תלכו להזדיין אתם עם השטויות שלכם על אינטרס ציבורי, למה מי אתם בכלל ולמה אתם נכנסים לי לכיס וחושבים שאני צריך לוותר על האינטרס העצמי שלי בשבילכם, סאעממק".

ושיטת התלכו להזדיין היא שיטה שאומרת שהאינטרס שלי גובר על כל מה שאתם חושבים ואם לא טוב לכם אז תמותו, כי ככה לימדו אותי בבית ספר של הכסף, כי ככה אמרו לי בבית ספר למנהל עסקים, כי ככה כולם עושים, כי אין מוסר בעסקים, כי תלכו להזדיין למה מי אתם בכלל לפני שאני דורס אותך עם הג'יפ היוקרתי שלי. על פי שיטת התלכו להזדיין אף אחד בשרשרת הכסף במקרה של אורבנקורפ לא היה איכפת לו מהאינטרס הציבורי ומהכסף של החוסכים. וכל מי שהיה מעורב בעניין בא לקחת כמה שהוא יכול מהכסף ששכב על הריצפה.

זה לא קפיטליזם שמעודד תחרות בין פרטים מתוך מחשבה שהאינטרס הציבורי לא ייפגע, זה לא קפיטליזם שמעודד מרדף אחר מימוש האינטרס העצמי אך עם ריסונים של לא לפגוע באחר.

זה בכלל לא שיטה כלכלית, זו השיטה שלפיה התארגנה החברה הישראלית בעשורים האחרונים, כשהמשכה של שיטת "עזוב אחשלי, יהיה בסדר, תאמין לי" – השיטה הקודמת פשטה את הרגל כי אף אחד כבר לא מאמין לאף אחד, ואם יהיה בסדר או לא, תלוי מי מרוויח מזה.

ולכן זה לא רק בשוק ההון. הכשל הזה הוא כשל של התרבות הניהולית שהיא נגזרת של התרבות הישראלית. בכל מקום שבו האינטרס הפרטי של מישהו מתנגש עם טובת הכלל, אז האינטרס הפרטי מנצח בגדול וטובת הכלל נרמסת.

זה נכון עם מתווה הגז, זה נכון עם החופשות הבלתי נסבלות במערכת החינוך, זה נכון בצבא, זה נכון עם שכר הבכירים, זה נכון במסדרונות השלטון, זה נכון עם ענבל אור, זה נכון עם שכר המינימום, זה נכון עם הרכבת הקלה, זה נכון בשיקולים מדיניים, זה נכון בשיקולים כלכליים, זה נכון עם הריבית הרצחנית של רשות הגבייה והאכיפה, זה נכון במערכת הבריאות, וכאמור זה בטח ובטח נכון בשוק ההון שמביא את הגשמת האינטרס הפרטי לרמה של אומנות.

אז מדוע נזעק השופט אורנשטיין? מישהו חכם ניצל את השיטה עד תומה ומצא מנגנון שיכול להעביר לו 180 מיליון דולר בקלי קלות. למה בקלי קלות? כי זה מנגנון שמבוסס על כך שכל מי שלוקח בו חלק מרוויח, מלבד הציבור כמובן. אבל ככה זה אצלנו האינטרס של כל פרט גובר על החשיבות של טובת הכלל.

רק אתמול כולנו שרנו על איך יצאנו ממצרים והקמנו כאן אומה, ועוד מעט נהיה עצובים על אלה שמתו לפני ובזמן שהוקמה כאן מדינה, ועוד מעט יום העצמאות וכולנו נראה איך הסנטימנטליות המאוסה של הישראליות גוברת תוך כדי שהרקבון החברתי מתפשט.

בינתיים כולנו מסובין אבל דיר בלאק מי שייגע לי בצלחת.

דלות הרוח בפקולטות לניהול

במאמרו "מה ל-airbnb ולהיסטוריה הרומית?", מציע ד"ר אבי מסיקה דרכים לשיפור מצבם של מדעי הרוח. בין השאר הוא מציע לשלב בלימודים תכנים מהעולם העסקי – כמו אסטרטגיה, היסטוריה עסקית, אתיקה ואחריות תאגידית, והתפתחות מבנה הישות העסקית. עוד הוא מציע לשלב הקניית יכולות ניתוח נתונים, כמו גיליון אקסל. המשך קריאת הפוסט "דלות הרוח בפקולטות לניהול"

תולדות המחשבה הכלכלית – קיינס הורס את המסיבה הליברלית

מלחמת העולם הראשונה פירקה את הסדר העולמי הישן, ויחד עמו את התורות הכלכליות שצמחו בו. הערים והמדינות החרבות, הולדתן של מדינות הלאום החדשות לאחר קריסת האימפריות הישנות, ובעיקר הקמת מעצמה קומוניסטית במזרח אירופה (1922) שדגלה בתורה המרקסיסטית, הצריכו חשיבה מחודשת על תפקיד המדינה בכלכלה. כך שבה לבמה תורת הכלכלה המתוכננת, המנותבת על ידי הממשלה שמתערבת בשווקים בתקופות משבר, מתאמת אותם ומכוונת אותם למען מטרות שאינן נבנות מתוך השוק, אלא מתוך כוונות מדיניות.   המשך קריאת הפוסט "תולדות המחשבה הכלכלית – קיינס הורס את המסיבה הליברלית"

יש עתיד, עובדי העתיד ואנשי העתיד

 

מאמרה של ח"כ עליזה לביא מ"יש עתיד", "עובדי המחר הם לא עובדי האתמול" (01.02.2016), מבטא את היחס הדואלי של האנושות אל העתיד. מחד, ציפייה ותקווה שהעתיד יהיה יותר טוב ונוח, אך מאידך – חשש רב מכך  שהעתיד  הלא נודע עלול להפר את הסדר הנוכחי והמוכר. בהתאם לכך, יש לשבח שחברת הכנסת מבקשת להתכונן לעתיד, אך יש לבקר את גישתה ביחס לכך. ארצה להתייחס לכמה נקודות שעולות ממאמרה.

המשך קריאת הפוסט "יש עתיד, עובדי העתיד ואנשי העתיד"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑