רבים רואים בתורה הכלכלית של אדם סמית מתן הכשר לתאוות בצע חסרת מעצורים המבוססת על אגואיזם מוחלט. במידה מסוימת יש צדק בתפישה זו, אך היא רק פן אחד של המשנה המורכבת שניסח סמית. פן אחר שלה הוא הליברליזם שהיא מבטאת, השוויון הבסיסי בזכויות הפרט שבו היא דוגלת והאמונה בטוב לבו של האדם ובמערכת הריסונים שהמוסר והשוק יוצרים לאדם, שבהם היא ספוגה. הדימוי שנוצר לסמית עם השנים כאבי הקפיטליזם חסר הרחמים רווי באינטרסים משני צדי המפה הכלכלית: מחד, הניאו־ליברלים שרוצים לנכס אותו כאביהם הקדום, ובתוך כך מתעלמים מהפן המוסרי של תורתו; מאידך, השמאל הכלכלי, שמייצגו הקלאסי הוא קארל מרקס (שאף טבע את השם "קפיטליזם" למשנה זו), רואה בתורת סמית את שורשיה של כל טומאה חברתית ומזניחים את רעיון חירות האדם שבה. המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית – קפיטליזם קלאסי: עולם חופשי, הרמוני ומאושר" →

בימי הביניים שרר באירופה סדר חברתי וכלכלי יציב וברור שהתבסס על המבנה הפיאודלי: בתי אצולה בדרגות שונות שלטו בהמונים, והכנסייה הקתולית העניקה למבנה זה תוקף אלוהי. בשלהי התקופה הובילה השחיקה המתמדת בכוחו של סדר חברתי זה לעלייתן של ממלכות חדשות, שבראשיהן עמדו מלכים אבסולוטים, ובעקבות זאת התעוררו שאלות רבות הנוגעות לזיקה בין מלכים אלה לנתיניהם. כמה מהן מלוות אותנו גם כיום: מהי מהותה של המדינה ומהיכן שואב השלטון את הלגיטימיות שלו? איזה אופי רצוי שיהיה ליחסים בין המלך לנתיניו, וכיום בין השלטון לאזרחים? ובכלל, איזה תפקיד צריכה המדינה למלא בחייו של הפרט? המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית – פיזיוקרטיה: הכסף כן צומח על העצים" →

נדמה שתמיד יש איזה פרסומת שמעוררת רעש ציבורי, כיוון שהיא פוגעת בנשים, שמנים, זקנים או מזרחים, תוך כדי שימוש בסטריאוטיפים של נשים חלשות, זקנים רקובים ומזרחיים חסרי בינה. או אז תמיד עולות גם הקריאות לאותם מפרסמים להימנע משימוש בדימויים אלו, לרסן את עצמם ולהציג בפרסומות גישה מכבדת יותר. הדרישות האלה חשובות אך תוצאותיהן לרוב עוזרות לטווח הקצר, עד אשר באה חברה נוספות וגוף פרסום נוסף אשר מעוררים מחדש את הפגיעות החברתית של הקבוצות האלו. הסיבה היא שהשפה השלטת בפרסומות וברוב הביקורת עליהן היא שפה עסקית: הפרסומות מחפשות לעשות רעש ולהגיע לכמה שיותר קהלים (שהרי זו מטרתן), והביקורת מנסה לפגוע ביכולת של החברה להמיר את הפרסום לרווח, דבר שמביא את החברה המפרסמת להתנצל, אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה. המשך קריאת הפוסט "למה הפרסומות תמיד פוגעות במישהו ולמה הביקורת עליהן לא מספיק טובה" →

ושוב זה קורה – חברת מזון, אשר מזהה שאחד ממוצריה שהגיע לשוק מקולקל, אינה טורחת לדווח לציבור, ולא רק זאת, אלא שהיא אף נמנעת מקריאה פומבית לצרכנים להימנע מצריכה ושימוש במוצר ומסתפקת רק בהחלפת המוצר שיושב על מדפי המרכולים.

המקרה המדובר נחשף היום ב-TheMarker ולפיו חברות גולדן הארט וגורי, אשר מייצרות ביסקוויטים לתינוקות וילדים, ידעו על קלקול באחת מסדרות המוצר והסתפקו בהחלפתו במדפי החנויות, מבלי להודיע על כך לכל הרשתות המוכרות אותו ונמנעו אף מלהודיע למשרד הבריאות ולצרכנים. המשך קריאת הפוסט "הביסקוויט מסריח מהראש" →

הרבה פנינים הנפיק עו"ד פנחס רובין, מי שנקרא עו"ד של הטייקונים, בראיון ל-Markerweek. בין היתר הוא דיבר על תגמול המנהלים ומצד שני על אחריותם. כדאי לקרוא שוב את האופן הדיכוטומי שהוא מציג את תפקיד המנכ"ל.

מצד אחד: שכר ללא גבולות, או לפחות שכר שתפקידו להשאיר את המנכ"ל בכיסאו בכדי שלא יעבור לצד השני של המדרכה אל המתחרה. כך הוא אמר בהקשר של שכרו של אייל פידות בהפניקס:

"ניקח את המודל של לפידות כמודל גנרי. שוו בנפשכם שצריכה לשבת בועדת דירקטוריון מנותקת, ובעלי השליטה לא מתערבים ולא אומרים מה השכר הנכון — בין היתר כי לא אמורים לומר, ויש עורך דין קפדן כמוני, שאומר להם, 'אתם לא מתערבים'. ואז יושבים 'המנותקים' הבלתי נגועים ומנסים לעצב שכר. מסתכלים על המנכ"ל ואומרים, 'זה מנכ"ל מוכשר מאין כמותו', וגם הוא עצמו חושב שאין כמותו, והדבר שמפחיד אותם, וכנראה בצדק, זה שהוא יקום וילך. עכשיו צריך לנהל משא ומתן. האם אני מקצץ את שכרו באופן דרמטי למחצית ממה שהוא הרוויח לפני שנה? למה? מפני שרוחות התקשורת מנשבות ויש הצעת חוק של שר האוצר שהבשילה להיות חוק? אנשים לא עומדים בתור כדי להיות מנכ"לים של חברות ביטוח, זה עסק מסובך". המשך קריאת הפוסט "על שכר בכירים ואחריות המנכ"ל" →