חולית הראשון:

את חולית הראשון קניתי כשהייתי בצבא, בתחנה מרכזית בבאר שבע בדרך לעוד שבועיים בבסיס. מהרגע שפתחתי את הספר לא הפסקתי לקרוא, וכשסיימתי פעם אחת קראתי אותו פעם נוספת. ועוד פעם. מאז קראתי אותו שוב ושוב. כל פעם שלא היה לי מה לקרוא, חיכו לי עלילותיו של פול, בן הדוכס, שהפך למשיח הדררי, שמסוגל לראות את העתיד, להיות בהווה במקומות שונים, לנהוג בתולעים המייצרים את הסם החשוב ביותר בגלקסיה ושמיוצר רק במקום אחד – בכוכב חולית.

קראתי שוב ושוב – מנסה להבין את השילוב העתידי אך הבלתי האפשרי של דתות שונות שעשה המחבר פרנק הרברט. כיצד בעצם הזן-בודהיזם השתלב בתוך האיסלם הסוני? איך יכול להיות שנבואה מתגשמת ומגיע המשיח? ומה זה כל המושגים הקבליים האלה של "קפיצת הדרך" וכיצד הם קשורים לריטואלים המדבריים של תושבי חולית?

השבוע הלך לעולמו הסוציולוג האוסטרי-אמריקאי פיטר ברגר. כפי שאמרתי בשיעורים האחרונים בקורס "דת וכלכלה" תחת הנושא תזת החילון והביקורת עליה, ברגר הוא מחשובי הסוציולוגים של המאה ה-20 בעיני, וזאת מ-3 סיבת: הראשונה היא שפיטר ברגר מהווה מקרה מעניין של שינוי דעה – "בצעירותו" היה ממייסדיי תזת החילון, אך בבגרותו הוא הפך להיות ממבקריה הראשיים ושימש דוגמה להתפכחות מהדוגמות האידיאולוגיות של הסוציולוגיה של תחילת המאה ה-20, אשר חיפשה להסביר למה הדת צריכה להיעלם מהאופק החברתי. סוציולוגיה זו הפכה להיות פרדיגמטית, כלומר שהמציאות לא הפריעה לה לטעון שהדת נעלמת, גם אם למול עיניה הדת המשיכה להיות כוח חברתי בעל עוצמה. בהתאם לפרדיגמה זו, תופעות דתיות נדחו בטענה שאין הן דתיות אלא משהו אחר (פוליטיות, פסיכולוגיות וכו). ברגר של שנות ה-60 וה-70 היה ממוביליה של תזה זו. אך ברגר של שנות ה-90 הבין את הקושי שיש בתזת החילון להעניק הסבר מספק לתופעות הדתיות ולהישארותה של הדת, ופעל לתקן זאת.

הסיבה השנייה שבגינה פיטר ברגר ראוי להיזכר לטובה המשך קריאת הפוסט "תזת החילון בהגותו של פיטר ברגר המוקדם והמאוחר"

האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסוים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות.

לא אחת בהיסטוריה של חקר הדתות עלו השאלות העקרוניות: מה קודם למה- הפרקטיקה הדתית או האמונה הדתית? מה מבסס את מה מבין שניהם? ושאלה חשובה נוספת היא כיצד בכלל ניתן לחקור את המערכת הדתית בכדי לענות על השאלות? התשובות השונות מתקבלות לאור הנחות היסוד השונות על טבע האדם הדתי – האדם הדתי הוא תוצר של תהליכים פסיכולוגיים ברי תיקון (פרויד), הוא תוצר של אינטראקציות חברתיות מקולקלות (דורקהיים), הוא תוצר של מפגש ממשי עם הקדושה או האלוהות. במאמר זה אציג ואבחן את אחת התשובות המפתיעות לשאלות אלו – האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסויים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות. הנחה זו אינה מפתיעה כשלעצמה. שהרי הרדוקציה של מחקר האדם אל הביולוגיה – חקר ההתנהגות האנושית על רקע הבסיס הביולוגי שלו – מקובלת במחקר מזה עשרות שנים. הגורם המפתיע כאן יהיה היישום של החקר הזואולוגי את האדם על התחום הדתי:   המשך קריאת הפוסט "החיה, האדם והאלוהים / חלק א"