הרבה פנינים הנפיק עו"ד פנחס רובין, מי שנקרא עו"ד של הטייקונים, בראיון ל-Markerweek. בין היתר הוא דיבר על תגמול המנהלים ומצד שני על אחריותם. כדאי לקרוא שוב את האופן הדיכוטומי שהוא מציג את תפקיד המנכ"ל.

מצד אחד: שכר ללא גבולות, או לפחות שכר שתפקידו להשאיר את המנכ"ל בכיסאו בכדי שלא יעבור לצד השני של המדרכה אל המתחרה. כך הוא אמר בהקשר של שכרו של אייל פידות בהפניקס:

"ניקח את המודל של לפידות כמודל גנרי. שוו בנפשכם שצריכה לשבת בועדת דירקטוריון מנותקת, ובעלי השליטה לא מתערבים ולא אומרים מה השכר הנכון — בין היתר כי לא אמורים לומר, ויש עורך דין קפדן כמוני, שאומר להם, 'אתם לא מתערבים'. ואז יושבים 'המנותקים' הבלתי נגועים ומנסים לעצב שכר. מסתכלים על המנכ"ל ואומרים, 'זה מנכ"ל מוכשר מאין כמותו', וגם הוא עצמו חושב שאין כמותו, והדבר שמפחיד אותם, וכנראה בצדק, זה שהוא יקום וילך. עכשיו צריך לנהל משא ומתן. האם אני מקצץ את שכרו באופן דרמטי למחצית ממה שהוא הרוויח לפני שנה? למה? מפני שרוחות התקשורת מנשבות ויש הצעת חוק של שר האוצר שהבשילה להיות חוק? אנשים לא עומדים בתור כדי להיות מנכ"לים של חברות ביטוח, זה עסק מסובך". המשך קריאת הפוסט "על שכר בכירים ואחריות המנכ"ל" →

ההיסטוריה מספרת שצורף זהב אחד בשם יוהן גוטנברג המציא מכונה שיכולה להדפיס ספרים. הוא לקח מתקן למעיכת ענבים והפך אותו למתקן ללחיצת נייר על אותיות מגולפות, ובכך איפשר לכל אחד בכל מקום להדפיס כל דבר שהוא רוצה. זה קרה ב-1450 בערך. עברו כמה שנים וספרים מכל מיני סוגים הודפסו ברחבי אירופה, בין היתר ספרי מדע וסיפורת. אך יותר מכל, ההמצאה איפשרה הדפסת שני כתבים משמעותיים ביותר: דבר ראשון הודפס הספר העתיק שנקרא התנ"ך, שעד אז הועתק אחד לאחד בלטינית, ודבר שני, ב-1517 הודפסו הערותיו של הכומר הקתולי מרטין לותר על שחיתות הכנסייה הקתולית שנשענה על פרשנות מונופוליסטית של התנ"ך הלטיני, והופצו ברחבי אירופה.

שני כתבים אלו כיוונו את ההיסטוריה לכיוונים חדשים. המשך קריאת הפוסט "929 והציפייה לפרוטסטנטיות יהודית" →

גלעד סרי-לוי כותב יפה (כתגובה למאמר של חיים נבון) על "הפיכת הדת לשוק", או יותר נכון – על המגמה לפיה את שירותי הדת יש להפריט, כיוון שהמדינה בישראל לא יכולה לספק כראוי שירותים אלו, וכי השוק יידע לעשות זאת יותר טוב.

בדברים שלו יש עמדה בסיסית בדבר המוטיבציות השונות לעשיית המעשה הדתי למול המעשה הכלכלי, ומכאן גם לחוסר היכולת לדון במעשה הדתי על פי ההיגיון של השוק, גם בזמן הנוכחי שבו הכל מוכפף להיגיון זה. ראוי לומר – דבריו שרירים ותקפים, ועמדתו משקפת נאמנה את דעתם של האינסיידרים עליהם מדובר, קרי, "הדתיים", או בשפה של האאוטסיידרים: "צרכני (שירותי) הדת".

בהקשר זה כדאי להזכיר מחלוקת רועשת שהתקיימה בשנות התשעים של המאה הקודמת, שעניינה הוא תזת החילון. עיקרה של המחלוקת, שהתקיימה בין סוציולוגים בעיקר, היתה סביב השאלה אם הדת אמורה להיעלם ככל שהמודרניות מתקדמת, מדוע עדיין ישנם אנשים דתיים בעולם המודרני? כיצד זה שארה"ב נחשבת למדינה סופר מודרנית אבל עדיין גם מאוד דתיה?

המשך קריאת הפוסט "על החילון ושוק הדתות" →

בהקדמה למהדורה השנייה של "ביקורת התבונה הטהורה" מכריז קאנט על פרוגראמת הביקורות שלו. לפי כוונתו, מבקש קאנט להביא את הפילוסופיה לשלב שבו היא הופכת למדע. התקדמות זו תושג על ידי "שינוי אופן החשיבה" – מחשיבה המבוססת על "ההכרות החייבות לכוון את עצמן לפי המושאים" לחשיבה שלפיה "המושאים יהיו חייבים לכוון את עצמם לפי הכרתנו". קאנט רואה בשינוי מחשבתי זה שינוי שווה ערך לשינוי המחשבה שקופרניקוס ביצע בתחום האסטרונומיה. לימים נודע מהלך זה כ"מהפכה הקופרניקנית של קאנט". כך הוא מתאר אותה:

"לפנינו כאן מה שאירע למחשבותיו הראשונות של קופרניקוס. לאחר שההנחה, שכל צבא השמיים מתנועע מסביב למסתכל, לא הביאה לידי התקדמות בהסברת תנועת גרמי השמיים, ניסה (קופרניקוס), אולי יצליח הדבר יותר, אם נניח כי המסתכל מסתובב ואילו הכוכבים שרויים במנוחה. המטאפיזיקה צריכה, בעניין ההסתכלות במושאים, לילך דומה" המשך קריאת הפוסט "קופרניקוס, קאנט והמהפכה הקופרניקאית / חלק א" →