שיטת התלכו להזדיין בכלכלה הישראלית

טור אורח – ד"ר קותי שוהם

אפשר לכתוב טור מחכים ומעניין (כמו שאיתן אבריאל עשה כאן) על העקיצה של ה-180 מיליון דולר שעשה כאן הקנדי אלן ססקין עם האג"ח של אורבנקורפ, אבל תכלס צריך להסתכל ולומר שכולם פעלו כאן בשיטת ה"תלכו להזדיין אתם עם השטויות שלכם על אינטרס ציבורי, למה מי אתם בכלל ולמה אתם נכנסים לי לכיס וחושבים שאני צריך לוותר על האינטרס העצמי שלי בשבילכם, סאעממק".

ושיטת התלכו להזדיין היא שיטה שאומרת שהאינטרס שלי גובר על כל מה שאתם חושבים ואם לא טוב לכם אז תמותו, כי ככה לימדו אותי בבית ספר של הכסף, כי ככה אמרו לי בבית ספר למנהל עסקים, כי ככה כולם עושים, כי אין מוסר בעסקים, כי תלכו להזדיין למה מי אתם בכלל לפני שאני דורס אותך עם הג'יפ היוקרתי שלי. על פי שיטת התלכו להזדיין אף אחד בשרשרת הכסף במקרה של אורבנקורפ לא היה איכפת לו מהאינטרס הציבורי ומהכסף של החוסכים. וכל מי שהיה מעורב בעניין בא לקחת כמה שהוא יכול מהכסף ששכב על הריצפה.

זה לא קפיטליזם שמעודד תחרות בין פרטים מתוך מחשבה שהאינטרס הציבורי לא ייפגע, זה לא קפיטליזם שמעודד מרדף אחר מימוש האינטרס העצמי אך עם ריסונים של לא לפגוע באחר.

זה בכלל לא שיטה כלכלית, זו השיטה שלפיה התארגנה החברה הישראלית בעשורים האחרונים, כשהמשכה של שיטת "עזוב אחשלי, יהיה בסדר, תאמין לי" – השיטה הקודמת פשטה את הרגל כי אף אחד כבר לא מאמין לאף אחד, ואם יהיה בסדר או לא, תלוי מי מרוויח מזה.

ולכן זה לא רק בשוק ההון. הכשל הזה הוא כשל של התרבות הניהולית שהיא נגזרת של התרבות הישראלית. בכל מקום שבו האינטרס הפרטי של מישהו מתנגש עם טובת הכלל, אז האינטרס הפרטי מנצח בגדול וטובת הכלל נרמסת.

זה נכון עם מתווה הגז, זה נכון עם החופשות הבלתי נסבלות במערכת החינוך, זה נכון בצבא, זה נכון עם שכר הבכירים, זה נכון במסדרונות השלטון, זה נכון עם ענבל אור, זה נכון עם שכר המינימום, זה נכון עם הרכבת הקלה, זה נכון בשיקולים מדיניים, זה נכון בשיקולים כלכליים, זה נכון עם הריבית הרצחנית של רשות הגבייה והאכיפה, זה נכון במערכת הבריאות, וכאמור זה בטח ובטח נכון בשוק ההון שמביא את הגשמת האינטרס הפרטי לרמה של אומנות.

אז מדוע נזעק השופט אורנשטיין? מישהו חכם ניצל את השיטה עד תומה ומצא מנגנון שיכול להעביר לו 180 מיליון דולר בקלי קלות. למה בקלי קלות? כי זה מנגנון שמבוסס על כך שכל מי שלוקח בו חלק מרוויח, מלבד הציבור כמובן. אבל ככה זה אצלנו האינטרס של כל פרט גובר על החשיבות של טובת הכלל.

רק אתמול כולנו שרנו על איך יצאנו ממצרים והקמנו כאן אומה, ועוד מעט נהיה עצובים על אלה שמתו לפני ובזמן שהוקמה כאן מדינה, ועוד מעט יום העצמאות וכולנו נראה איך הסנטימנטליות המאוסה של הישראליות גוברת תוך כדי שהרקבון החברתי מתפשט.

בינתיים כולנו מסובין אבל דיר בלאק מי שייגע לי בצלחת.

מודעות פרסומת

דלות הרוח בפקולטות לניהול

במאמרו "מה ל-airbnb ולהיסטוריה הרומית?", מציע ד"ר אבי מסיקה דרכים לשיפור מצבם של מדעי הרוח. בין השאר הוא מציע לשלב בלימודים תכנים מהעולם העסקי – כמו אסטרטגיה, היסטוריה עסקית, אתיקה ואחריות תאגידית, והתפתחות מבנה הישות העסקית. עוד הוא מציע לשלב הקניית יכולות ניתוח נתונים, כמו גיליון אקסל. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – לידת הסוציאליזם: משהו חייב להשתנות

תולדות המחשבה הסוציאליסטית ארוכות כמו תולדות המחשבה הקפיטליסטית, ואפשר לומר שאלו תלויות זו בזו. אם את הצלחתה של התורה הקלאסית בהסברת המערכת הכלכלית ניתן לתלות בעיקר בפשטותן של התיאוריה ושל המציאות הכלכלית בסוף המאה ה־18, הרי שבראשית המאה ה־19 החלה המציאות להשתנות. כעת נדרשה התייחסות שונה – הן באופן הניתוח והן במסקנות המתבקשות – לכלכלה המדינית המעשית, שנאלצה להתמודד עם תוצאותיה של המהפכה התעשייתית שהחלה באמצע המאה ה־18. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – הפסימיסטים

על פי התורה הכלכלית הקלאסית שנשענת על ספרו של אדם סמית, "עושר העמים", חברה חופשית היא גם הרמונית, ואנשים הנהנים מחופש לקדם את האינטרס העצמי שלהם משיגים תוך כדי כך, בלי להתכוון, גם את טובת הכלל. התחרות עצמה היא שמווסתת את הכלכלה בצורה טבעית, כך נטען, ולכן יש לנטרל כל השפעה ממשלתית עליה. אולם סמית כתב את "עושר העמים" כאשר המהפכה התעשייתית היתה רק בראשיתה, ואילו כ־50 שנה לאחר מכן החברה כבר היתה אחרת. היא נהפכה לתעשייתית יותר, גלובלית, רוויה במהפכות פוליטיות וחברתיות, ופערים חברתיים נרחבים – בין עשירים לעניים, בין בעלי קרקעות לפועלים ובין בעלי הון לשכירים – נפערו בה. במציאות חדשה זו, התברר, עלול מארג של אינטרסים פרטיים להוביל דווקא למצבים של אי שוויון ולפגיעה בחברה.

להמשיך לקרוא