דת, כלכלה, הומניזם ואנ-הומניזם

מחשבות על הכתבה How economics became a religion מהגרדיאן (11 ביולי 2017).

האם הכלכלה היא דת? לא מעט אנשים אוהבים לראות את הכלכלה כדת, את הטקסים הכלכליים כטקסים דתיים, את האמיתות של הכלכלה כאמיתות של אמונה דתית ואת הכלכלנים ככמרים, ובעיקר את המצוות הכלכליות כמצוות דתיות ומוסריות של מה מותר ומה אסור לעשות אם רוצים להגיע לגן עדן עלי אדמות. הנה לדוגמה הכתבה מהגרדיאן שבדיוק מדברת על כך.

מבלי בכלל להיכנס לשאלה מהי דת (שאלה חשובה שבלעדיה כל הדיון הזה מצומצם ומוגבל), בעיני יש משהו שונה באופן שבו הכלכלה מתייחסת לדת. זה לא שהכלכלה היא דת. הכלכלה, כמו כל מדע, צמחה מהדת ושאפה להחליף אותה באופנים שהיא מתארת את העולם ואיזה התנהגויות יש לגזור מתיאור זה. אז כן, במובן הזה היא אכן נכנסה לנישה שהדת המסורתית (בעיקר נצרות) פינתה. בכך היא לא שונה מהמדעים המודרניים האחרים שעשו אותו דבר – פיזיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, מדעי החברה בכללותם וכו.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

תזת החילון בהגותו של פיטר ברגר המוקדם והמאוחר

השבוע הלך לעולמו הסוציולוג האוסטרי-אמריקאי פיטר ברגר. כפי שאמרתי בשיעורים האחרונים בקורס "דת וכלכלה" תחת הנושא תזת החילון והביקורת עליה, ברגר הוא מחשובי הסוציולוגים של המאה ה-20 בעיני, וזאת מ-3 סיבת: הראשונה היא שפיטר ברגר מהווה מקרה מעניין של שינוי דעה – "בצעירותו" היה ממייסדיי תזת החילון, אך בבגרותו הוא הפך להיות ממבקריה הראשיים ושימש דוגמה להתפכחות מהדוגמות האידיאולוגיות של הסוציולוגיה של תחילת המאה ה-20, אשר חיפשה להסביר למה הדת צריכה להיעלם מהאופק החברתי. סוציולוגיה זו הפכה להיות פרדיגמטית, כלומר שהמציאות לא הפריעה לה לטעון שהדת נעלמת, גם אם למול עיניה הדת המשיכה להיות כוח חברתי בעל עוצמה. בהתאם לפרדיגמה זו, תופעות דתיות נדחו בטענה שאין הן דתיות אלא משהו אחר (פוליטיות, פסיכולוגיות וכו). ברגר של שנות ה-60 וה-70 היה ממוביליה של תזה זו. אך ברגר של שנות ה-90 הבין את הקושי שיש בתזת החילון להעניק הסבר מספק לתופעות הדתיות ולהישארותה של הדת, ופעל לתקן זאת.

הסיבה השנייה שבגינה פיטר ברגר ראוי להיזכר לטובה להמשיך לקרוא

העברת הכספים הגדולה שנקראת התספורת של פישמן

שתי הערות על העברת הכספים הגדולה שנקראת התספורת של פישמן:

א – למי ששאל, כך בנויה באופן חוקי מערכת ההון בישראל. עד כמה שידוע, כל מה שהפישמנים עשו היה במסגרת החוק – החל מהלוואות הענק, דרך הגלגול שלהם במערכת הבנקאית, השימוש האישי בכספים ובבורסה וכלה בחוסר הרצון להחזיר את הכסף.

מה שיפה כאן זה שגם ה"תספורת" עצמה מגובה בחוק, ואינה בלתי חוקית (אם אני טועה כאן – נא לתקן אותי). כל זעקות השבר וכל המיצמוצים של כל מיני ח"כים על המעורבים בעניין היא מסך עשן שמסתיר את האמת הפשוטה: ספר החוקים הישראלי בנוי בצורה כזו שפישמן יוכל לשמוט חובות, אבל אתם לא.

ב- גם זעקת הבנקים אינה טהורה. אתמול התעוררו כל מיני מי ומי במערכת הבנקאית ועשו רעשים שהם אינם מרוצים מההסדר עם הפישמנים. מה הם רוצים? הם רוצים עוד כסף, ולא רק את השאריות של מה שהמדינה תיקח.
אבל בסופו של דבר, ונניח שאכן הם יקבלו עוד – מי יקבל את הכסף? אתם? אני? לא, מי שיקבל את הכסף יהיה מי שכבר יש לו כסף – משפחות ההון ברשות אריסון.

מה המשמעות? המשמעות היא שכל עניין התספורת הוא לא באמת מאבק על כסף בין "ההמונים" לבין איזה עשיר. אלא מאבק בין קבוצת ההון על חלוקת ההון ביניהם: הכנופיה נתנה לפישמן כסף של אחרים במשך שנים, ועכשיו היא דורשת אותו בחזרה – לא בשביל האחרים, "ההמונים", אלא בשביל עצמה.

מרטין בובר – האם אפשר לכתוב ביוגרפיה על האדם שכתב את "אני ואתה"?

אחד החוסרים הגדולים במחקר ההגות היהודית הושלם לא מכבר עם חיבור ופרסום הביוגרפיה בעברית של מרטין בובר. ספר זה, אשר יצא לאור בתחילת 2016, שם לעצמו מטרה לתאר ולספר בעברית את חייו של איש הרוח והוגה הדעות בן המאה ה-20 מרטין בובר. בכך יש להקדים ולהכיר תודה למרכז שזר אשר פעל לפרסם ביוגרפיה זו במסגרת סדרת הספרים על גדולי הרוח והיצירה של העם היהודי.

מחבר הביוגרפיה, ד"ר זוהר מאור, המתמחה בהיסטוריה מודרנית – ושפועל מתוך מטרה ליצור תמונה אחידה של הגותו וחייו של בובר אך גם מתוך הכרה שזוהי משימה בהחלט קשה – מוביל את הקורא באופן נאמן בתחנות חייו של מרטין בובר, מילדותו בוינה ובלבוב והדיכוטומיה ששנים אלו יצרו בנפשו של בובר בין הקדמה והמודרניות מחד ועולם היהדות מאידך, דרך שנות חייו בגרמניה, שם הוא פעל כהוגה דעות, מרצה מבוקש ומנהיג ציוני, וכלה בחייו לאחר הגירתו הכפויה לירושלים ב-1938 – על כל הקושי שבהגירה זו וחוסר ההצלחה להשתלב בחיי הרוח והמעשה בישראל הצעירה.

להמשך באתר אימאגו:

http://www.e-mago.co.il/magazine/martin-buber-biography.html

משחקי זהות – על דת, מדינה, לאום וגלובליזציה

בעולם כיום מתרחשים בקנה מידה גדול תהליכים דומים לאלו של המאות ה-18-19, עם צמיחת מדינת הלאום המודרנית, רק בקנה מידה גדול יותר. עיקרם של תהליכים אלו הוא ההתמודדות של הדת עם המבנים והמוסדות המדינתיים המשקפים את היחסים בין הפרטים בחברה. עם תחילת העת החדשה – המדעית, החילונית והלאומית, קהילות דתיות נאלצו לבחור בין היפתחות לרוחות של השינוי, ובמקרה של היהדות – להתבולל אל תוך החברה הסובבת, שהתגבשה כלאום, תוך כדי ויתור על הדתיות כמאפיין של זהות, או הסתגרות והתבדלות ומניעת כל שינוי, תוך כדי הגברה של האדיקות הדתית והפיקוח הקהילתי הנלווה, דחיית הסממנים של הקידמה, ועיצוב מחדש של הגבולות שהגדירו את הקהילה ואת זהותו של הפרט. אטען כאן, שאותה דילמה ניצבת כעת בפני בני האדם בחברה הגלובלית – האם להיפתח ולהיות אדם גלובלי בכלכלה גלובלית, או שמא להיצמד לקרקע הדתית ולחזור אל האדיקות הקהילתית – כל זה תוך כדי שהתהליכים הגלובליים, שבעיקרם הם כלכליים, מפרקים את דמותה של מדינת הלאום החילונית.

להמשיך לקרוא

מחשבה כלכלית – מילטון פרידמן והאחריות התאגידית

שנות ה־60 של המאה הקודמת היה העולם שקוע במלחמה קרה בין שתי שיטות כלכליות – קומוניזם וקפיטליזם. הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בקובה, ולאחר מכן משבר הטילים בקובה, היוו שיאים במאבק על שטחי ההשפעה בין השיטות. מלחמה זו הגיעה עד לחלל – כאשר בתחילת אותו עשור הרוסים שלחו את האדם הראשון אל מחוץ לכדור הארץ, ובסיומו הנחיתו האמריקאים אדם על הירח, במבצע הרואי. להמשיך לקרוא