מחשבות על הכתבה How economics became a religion מהגרדיאן (11 ביולי 2017).

האם הכלכלה היא דת? לא מעט אנשים אוהבים לראות את הכלכלה כדת, את הטקסים הכלכליים כטקסים דתיים, את האמיתות של הכלכלה כאמיתות של אמונה דתית ואת הכלכלנים ככמרים, ובעיקר את המצוות הכלכליות כמצוות דתיות ומוסריות של מה מותר ומה אסור לעשות אם רוצים להגיע לגן עדן עלי אדמות. הנה לדוגמה הכתבה מהגרדיאן שבדיוק מדברת על כך.

מבלי בכלל להיכנס לשאלה מהי דת (שאלה חשובה שבלעדיה כל הדיון הזה מצומצם ומוגבל), בעיני יש משהו שונה באופן שבו הכלכלה מתייחסת לדת. זה לא שהכלכלה היא דת. הכלכלה, כמו כל מדע, צמחה מהדת ושאפה להחליף אותה באופנים שהיא מתארת את העולם ואיזה התנהגויות יש לגזור מתיאור זה. אז כן, במובן הזה היא אכן נכנסה לנישה שהדת המסורתית (בעיקר נצרות) פינתה. בכך היא לא שונה מהמדעים המודרניים האחרים שעשו אותו דבר – פיזיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, מדעי החברה בכללותם וכו.

המשך קריאת הפוסט "דת, כלכלה, הומניזם ואנ-הומניזם"

בסופו של דבר, הבחירות הבאות עלינו בקרוב יהיו מאבק גלוי בין היהודי לבין הציוני.

במערכה בבחירות הקרובות יסתדרו שני הכוחות זה מול זה במאבק על עיצוב תודעתו וליבו המפוצל של הישראלי. במרכז הבחירות יעמוד המאבק בין שני צריחים: בין הרעיון הציוני (אותו מייצגת מפלגת העבודה, נצר למפלגת מפא"י), לבין הרעיון היהודי (אותו מייצגת מפלגת הבית היהודי, נצר למפלגת המפד"ל). אלו כוחות היסטוריים שקיימים מאז קום הציונות לפחות. היסטוריים – במובן של כוחות שמנסים לשנות ולכוון את היסטוריה, להיות בתוכה, לקבוע בה קביעות ולפעול למימוש הרעיונות המניעים אותו. המשך קריאת הפוסט "שלילת השלילה: היהודי מול הציוני, היהודי מול הציוני"