ההיסטוריה מספרת שצורף זהב אחד בשם יוהן גוטנברג המציא מכונה שיכולה להדפיס ספרים. הוא לקח מתקן למעיכת ענבים והפך אותו למתקן ללחיצת נייר על אותיות מגולפות, ובכך איפשר לכל אחד בכל מקום להדפיס כל דבר שהוא רוצה. זה קרה ב-1450 בערך. עברו כמה שנים וספרים מכל מיני סוגים הודפסו ברחבי אירופה, בין היתר ספרי מדע וסיפורת. אך יותר מכל, ההמצאה איפשרה הדפסת שני כתבים משמעותיים ביותר: דבר ראשון הודפס הספר העתיק שנקרא התנ"ך, שעד אז הועתק אחד לאחד בלטינית, ודבר שני, ב-1517 הודפסו הערותיו של הכומר הקתולי מרטין לותר על שחיתות הכנסייה הקתולית שנשענה על פרשנות מונופוליסטית של התנ"ך הלטיני, והופצו ברחבי אירופה.

שני כתבים אלו כיוונו את ההיסטוריה לכיוונים חדשים. המשך קריאת הפוסט "929 והציפייה לפרוטסטנטיות יהודית"

גלעד סרי-לוי כותב יפה (כתגובה למאמר של חיים נבון) על "הפיכת הדת לשוק", או יותר נכון – על המגמה לפיה את שירותי הדת יש להפריט, כיוון שהמדינה בישראל לא יכולה לספק כראוי שירותים אלו, וכי השוק יידע לעשות זאת יותר טוב.

בדברים שלו יש עמדה בסיסית בדבר המוטיבציות השונות לעשיית המעשה הדתי למול המעשה הכלכלי, ומכאן גם לחוסר היכולת לדון במעשה הדתי על פי ההיגיון של השוק, גם בזמן הנוכחי שבו הכל מוכפף להיגיון זה. ראוי לומר – דבריו שרירים ותקפים, ועמדתו משקפת נאמנה את דעתם של האינסיידרים עליהם מדובר, קרי, "הדתיים", או בשפה של האאוטסיידרים: "צרכני (שירותי) הדת".

בהקשר זה כדאי להזכיר מחלוקת רועשת שהתקיימה בשנות התשעים של המאה הקודמת, שעניינה הוא תזת החילון. עיקרה של המחלוקת, שהתקיימה בין סוציולוגים בעיקר, היתה סביב השאלה אם הדת אמורה להיעלם ככל שהמודרניות מתקדמת, מדוע עדיין ישנם אנשים דתיים בעולם המודרני? כיצד זה שארה"ב נחשבת למדינה סופר מודרנית אבל עדיין גם מאוד דתיה?

המשך קריאת הפוסט "על החילון ושוק הדתות"

כיצד עלינו להבין את הסיפורים המיתולוגיים? התרבות המערבית נוטה לפענח אותם על ידי דה-מיתולוגיזציה, אם זה בפסיכולוגיה או אם זה במחקר התרבות. במאמר זה אציג גישה זו כבעייתית. לעומתה אציג את גישתו חוקר הדת מירצ'אה אליאדה, אשר מניחה שישנו גרעין של אמת בסיפור המיתולוגי, אמת לא נראטיבית אלא אמת דתית. המשך קריאת הפוסט "המיתוס של מירצאה אליאדה"