שיטת התלכו להזדיין בכלכלה הישראלית

טור אורח – ד"ר קותי שוהם

אפשר לכתוב טור מחכים ומעניין (כמו שאיתן אבריאל עשה כאן) על העקיצה של ה-180 מיליון דולר שעשה כאן הקנדי אלן ססקין עם האג"ח של אורבנקורפ, אבל תכלס צריך להסתכל ולומר שכולם פעלו כאן בשיטת ה"תלכו להזדיין אתם עם השטויות שלכם על אינטרס ציבורי, למה מי אתם בכלל ולמה אתם נכנסים לי לכיס וחושבים שאני צריך לוותר על האינטרס העצמי שלי בשבילכם, סאעממק".

ושיטת התלכו להזדיין היא שיטה שאומרת שהאינטרס שלי גובר על כל מה שאתם חושבים ואם לא טוב לכם אז תמותו, כי ככה לימדו אותי בבית ספר של הכסף, כי ככה אמרו לי בבית ספר למנהל עסקים, כי ככה כולם עושים, כי אין מוסר בעסקים, כי תלכו להזדיין למה מי אתם בכלל לפני שאני דורס אותך עם הג'יפ היוקרתי שלי. על פי שיטת התלכו להזדיין אף אחד בשרשרת הכסף במקרה של אורבנקורפ לא היה איכפת לו מהאינטרס הציבורי ומהכסף של החוסכים. וכל מי שהיה מעורב בעניין בא לקחת כמה שהוא יכול מהכסף ששכב על הריצפה.

זה לא קפיטליזם שמעודד תחרות בין פרטים מתוך מחשבה שהאינטרס הציבורי לא ייפגע, זה לא קפיטליזם שמעודד מרדף אחר מימוש האינטרס העצמי אך עם ריסונים של לא לפגוע באחר.

זה בכלל לא שיטה כלכלית, זו השיטה שלפיה התארגנה החברה הישראלית בעשורים האחרונים, כשהמשכה של שיטת "עזוב אחשלי, יהיה בסדר, תאמין לי" – השיטה הקודמת פשטה את הרגל כי אף אחד כבר לא מאמין לאף אחד, ואם יהיה בסדר או לא, תלוי מי מרוויח מזה.

ולכן זה לא רק בשוק ההון. הכשל הזה הוא כשל של התרבות הניהולית שהיא נגזרת של התרבות הישראלית. בכל מקום שבו האינטרס הפרטי של מישהו מתנגש עם טובת הכלל, אז האינטרס הפרטי מנצח בגדול וטובת הכלל נרמסת.

זה נכון עם מתווה הגז, זה נכון עם החופשות הבלתי נסבלות במערכת החינוך, זה נכון בצבא, זה נכון עם שכר הבכירים, זה נכון במסדרונות השלטון, זה נכון עם ענבל אור, זה נכון עם שכר המינימום, זה נכון עם הרכבת הקלה, זה נכון בשיקולים מדיניים, זה נכון בשיקולים כלכליים, זה נכון עם הריבית הרצחנית של רשות הגבייה והאכיפה, זה נכון במערכת הבריאות, וכאמור זה בטח ובטח נכון בשוק ההון שמביא את הגשמת האינטרס הפרטי לרמה של אומנות.

אז מדוע נזעק השופט אורנשטיין? מישהו חכם ניצל את השיטה עד תומה ומצא מנגנון שיכול להעביר לו 180 מיליון דולר בקלי קלות. למה בקלי קלות? כי זה מנגנון שמבוסס על כך שכל מי שלוקח בו חלק מרוויח, מלבד הציבור כמובן. אבל ככה זה אצלנו האינטרס של כל פרט גובר על החשיבות של טובת הכלל.

רק אתמול כולנו שרנו על איך יצאנו ממצרים והקמנו כאן אומה, ועוד מעט נהיה עצובים על אלה שמתו לפני ובזמן שהוקמה כאן מדינה, ועוד מעט יום העצמאות וכולנו נראה איך הסנטימנטליות המאוסה של הישראליות גוברת תוך כדי שהרקבון החברתי מתפשט.

בינתיים כולנו מסובין אבל דיר בלאק מי שייגע לי בצלחת.

מודעות פרסומת

תולדות המחשבה הכלכלית – קיינס הורס את המסיבה הליברלית

מלחמת העולם הראשונה פירקה את הסדר העולמי הישן, ויחד עמו את התורות הכלכליות שצמחו בו. הערים והמדינות החרבות, הולדתן של מדינות הלאום החדשות לאחר קריסת האימפריות הישנות, ובעיקר הקמת מעצמה קומוניסטית במזרח אירופה (1922) שדגלה בתורה המרקסיסטית, הצריכו חשיבה מחודשת על תפקיד המדינה בכלכלה. כך שבה לבמה תורת הכלכלה המתוכננת, המנותבת על ידי הממשלה שמתערבת בשווקים בתקופות משבר, מתאמת אותם ומכוונת אותם למען מטרות שאינן נבנות מתוך השוק, אלא מתוך כוונות מדיניות.   להמשיך לקרוא

תולדות המחשבה הכלכלית – המהפכה השולית

3551890766

מאז ימי אדם סמית ותלמידו־מבקרו, דייוויד ריקרדו, נותרה התיאוריה הכלכלית הליברלית האנגלית פחות או יותר זהה, אף על פי שהכלכלה עצמה התפתחה: הוקמו מפעלים וחברות־מניות, המסחר התפשט, התעשייה הפכה לממוכנת יותר ויותר, מארג הפיננסים נפרש בכל העולם, הערים גדלו ועמם מעמד הבורגנות, והביקוש למוצרים גדל בהתמדה. במקביל החלו הממשלות להתעניין במצב הפועלים ובדרכים לשפרו, כמו צמצום שעות העבודה, הגדלת שכר, מתן קניין פרטי וייצוג במוקדי הכוח. דבר זה צמצם במידה מסוימת את השפעת תורתו המהפכנית של קארל מרקס בקרב מעמד הפועלים, שנהפך דומה יותר ויותר לבורגנות.   להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – הפסימיסטים

על פי התורה הכלכלית הקלאסית שנשענת על ספרו של אדם סמית, "עושר העמים", חברה חופשית היא גם הרמונית, ואנשים הנהנים מחופש לקדם את האינטרס העצמי שלהם משיגים תוך כדי כך, בלי להתכוון, גם את טובת הכלל. התחרות עצמה היא שמווסתת את הכלכלה בצורה טבעית, כך נטען, ולכן יש לנטרל כל השפעה ממשלתית עליה. אולם סמית כתב את "עושר העמים" כאשר המהפכה התעשייתית היתה רק בראשיתה, ואילו כ־50 שנה לאחר מכן החברה כבר היתה אחרת. היא נהפכה לתעשייתית יותר, גלובלית, רוויה במהפכות פוליטיות וחברתיות, ופערים חברתיים נרחבים – בין עשירים לעניים, בין בעלי קרקעות לפועלים ובין בעלי הון לשכירים – נפערו בה. במציאות חדשה זו, התברר, עלול מארג של אינטרסים פרטיים להוביל דווקא למצבים של אי שוויון ולפגיעה בחברה.

להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – קפיטליזם קלאסי: עולם חופשי, הרמוני ומאושר

רבים רואים בתורה הכלכלית של אדם סמית מתן הכשר לתאוות בצע חסרת מעצורים המבוססת על אגואיזם מוחלט. במידה מסוימת יש צדק בתפישה זו, אך היא רק פן אחד של המשנה המורכבת שניסח סמית. פן אחר שלה הוא הליברליזם שהיא מבטאת, השוויון הבסיסי בזכויות הפרט שבו היא דוגלת והאמונה בטוב לבו של האדם ובמערכת הריסונים שהמוסר והשוק יוצרים לאדם, שבהם היא ספוגה. הדימוי שנוצר לסמית עם השנים כאבי הקפיטליזם חסר הרחמים רווי באינטרסים משני צדי המפה הכלכלית: מחד, הניאו־ליברלים שרוצים לנכס אותו כאביהם הקדום, ובתוך כך מתעלמים מהפן המוסרי של תורתו; מאידך, השמאל הכלכלי, שמייצגו הקלאסי הוא קארל מרקס (שאף טבע את השם "קפיטליזם" למשנה זו), רואה בתורת סמית את שורשיה של כל טומאה חברתית ומזניחים את רעיון חירות האדם שבה. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – פיזיוקרטיה: הכסף כן צומח על העצים

בימי הביניים שרר באירופה סדר חברתי וכלכלי יציב וברור שהתבסס על המבנה הפיאודלי: בתי אצולה בדרגות שונות שלטו בהמונים, והכנסייה הקתולית העניקה למבנה זה תוקף אלוהי. בשלהי התקופה הובילה השחיקה המתמדת בכוחו של סדר חברתי זה לעלייתן של ממלכות חדשות, שבראשיהן עמדו מלכים אבסולוטים, ובעקבות זאת התעוררו שאלות רבות הנוגעות לזיקה בין מלכים אלה לנתיניהם. כמה מהן מלוות אותנו גם כיום: מהי מהותה של המדינה ומהיכן שואב השלטון את הלגיטימיות שלו? איזה אופי רצוי שיהיה ליחסים בין המלך לנתיניו, וכיום בין השלטון לאזרחים? ובכלל, איזה תפקיד צריכה המדינה למלא בחייו של הפרט? להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – מרקנטליזם: ההיגיון של ההון-שלטון

אם לתמצת לביטוי אחד את התורה הכלכלית־
מדינית ששלטה באירופה מסוף ימי הביניים ועד המאה ה־18, הוא יהיה "משחק סכום אפס". התפישה הרווחת היתה שהעושר העולמי הוא סופי ומוגבל, ולכן התעשרותה של מדינה אחת תמיד תבוא על חשבונה של אחרת. התורה הזאת מכונה "מרקנטיליזם", או "קפיטליזם מסחרי", ובה ובתוצאותיה נעסוק בפרק זה של סדרת הכתבות על תולדות המחשבה הכלכלית. המרקנטיליזם לא היה בדיוק תורה כלכלית וגם לא שלט רק באירופה. יהיה מדויק יותר לומר שהיתה זו אידאולוגיה מדינית שהצביעה על הדרכים שבהן מדינות יכולות וצריכות להתעשר על מנת שיהיו חזקות יותר מאחרות.  להמשיך לקרוא