היסטוריה של המחשבה הכלכלית – קפיטליזם קלאסי: עולם חופשי, הרמוני ומאושר

רבים רואים בתורה הכלכלית של אדם סמית מתן הכשר לתאוות בצע חסרת מעצורים המבוססת על אגואיזם מוחלט. במידה מסוימת יש צדק בתפישה זו, אך היא רק פן אחד של המשנה המורכבת שניסח סמית. פן אחר שלה הוא הליברליזם שהיא מבטאת, השוויון הבסיסי בזכויות הפרט שבו היא דוגלת והאמונה בטוב לבו של האדם ובמערכת הריסונים שהמוסר והשוק יוצרים לאדם, שבהם היא ספוגה. הדימוי שנוצר לסמית עם השנים כאבי הקפיטליזם חסר הרחמים רווי באינטרסים משני צדי המפה הכלכלית: מחד, הניאו־ליברלים שרוצים לנכס אותו כאביהם הקדום, ובתוך כך מתעלמים מהפן המוסרי של תורתו; מאידך, השמאל הכלכלי, שמייצגו הקלאסי הוא קארל מרקס (שאף טבע את השם "קפיטליזם" למשנה זו), רואה בתורת סמית את שורשיה של כל טומאה חברתית ומזניחים את רעיון חירות האדם שבה. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – פיזיוקרטיה: הכסף כן צומח על העצים

בימי הביניים שרר באירופה סדר חברתי וכלכלי יציב וברור שהתבסס על המבנה הפיאודלי: בתי אצולה בדרגות שונות שלטו בהמונים, והכנסייה הקתולית העניקה למבנה זה תוקף אלוהי. בשלהי התקופה הובילה השחיקה המתמדת בכוחו של סדר חברתי זה לעלייתן של ממלכות חדשות, שבראשיהן עמדו מלכים אבסולוטים, ובעקבות זאת התעוררו שאלות רבות הנוגעות לזיקה בין מלכים אלה לנתיניהם. כמה מהן מלוות אותנו גם כיום: מהי מהותה של המדינה ומהיכן שואב השלטון את הלגיטימיות שלו? איזה אופי רצוי שיהיה ליחסים בין המלך לנתיניו, וכיום בין השלטון לאזרחים? ובכלל, איזה תפקיד צריכה המדינה למלא בחייו של הפרט? להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית – מרקנטליזם: ההיגיון של ההון-שלטון

אם לתמצת לביטוי אחד את התורה הכלכלית־
מדינית ששלטה באירופה מסוף ימי הביניים ועד המאה ה־18, הוא יהיה "משחק סכום אפס". התפישה הרווחת היתה שהעושר העולמי הוא סופי ומוגבל, ולכן התעשרותה של מדינה אחת תמיד תבוא על חשבונה של אחרת. התורה הזאת מכונה "מרקנטיליזם", או "קפיטליזם מסחרי", ובה ובתוצאותיה נעסוק בפרק זה של סדרת הכתבות על תולדות המחשבה הכלכלית. המרקנטיליזם לא היה בדיוק תורה כלכלית וגם לא שלט רק באירופה. יהיה מדויק יותר לומר שהיתה זו אידאולוגיה מדינית שהצביעה על הדרכים שבהן מדינות יכולות וצריכות להתעשר על מנת שיהיו חזקות יותר מאחרות.  להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית: ימי הביניים

בשנת 410 נחרב העולם. השבטים הגרמאניים, בראשותו של אלאריק הראשון, פלשו לרומא, בירת הקיסרות הרומית המערבית, ובזזו את אוצרותיה. אמנם היתה זו רק פלישה אחת ברצף של פלישות שהביאו לנפילת האימפריה, אך כשם שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך היא גם לא נחרבה בן־לילה. תהליך הידרדרותה של האימפריה, שארך עשרות שנים, החל בפיצולה לשתי קיסרויות, מזרחית ומערבית, בשנת 395, ונמשך בפלישות הרבות של הברברים לעיר ובהיחלשותה הצבאית כלפי חוץ ופנים כאחד. אולם גם אם האימפריה המערבית חדלה להתקיים במאה ה־5, ועל חורבותיה הוקמו יחידות מדיניות עצמאיות, השפעתה המשיכה להדהד גם מאות שנים לאחר היעלמותה. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית: יהדות עתיקה

שני עולמות מלווים את האדם משחר ההיסטוריה: תחום הרוח ותחום החומר; תחום האלוהים ותחום האדם; תחום הדת ותחום הכלכלה. שני עולמות אלה נפרדים לכאורה, אך הם אינם מנותקים זה מזה לגמרי, שהרי מושאם הוא אותו מושא: האדם וחייו. ניתן לתאר את היחסים ביניהם בשני אופנים: על פי ראייה אחת, הדת היא זו שמכוונת את הכלכלה בהתאם לתכלית המעשה האנושי, שהיא עבודת האלוהים; ואולם, נקודת מבט חלופית רואה דווקא בכלכלה את בעלת הבכורה, ובכללים, בנוהגים ובמצוות הדתיות שעוסקים בנושאים כלכליים, משנה כלכלית גולמית שרק נוסחה לראשונה בתוך המערכת הדתית. להמשיך לקרוא

היסטוריה של המחשבה הכלכלית: העת העתיקה – יוון

יום מסכימים מרבית הכלכלנים שכלכלה היא מקצוע אנליטי בעיקרו, שמטרתו לחשוף ולנתח את העקרונות שלפיהם פועלת השיטה הכלכלית בטהרתה, ולנצל ידע זה בכדי להשיג אינטרסים כלכליים. זאת מתוך הנחה מוקדמת, לפיה עולם הכלכלה פועל בהתאם לחוקיות שאינה תלויה בחברה או בהיסטוריה האנושית, ורק במקרים מסוימים הכלכלה "מתלכלכת" ואינה פועלת בטבעיות, בשל צרכים פוליטיים או חברתיים מקריים. ראייה זו, המתבססת על מושגי יסוד כמו הון, עבודה, ערך, מחיר, ריבית, היצע וביקוש, החלה להתפתח בצורה נרחבת החל מסוף המאה ה־17, כלומר עם התפתחות הכלכלה הקפיטליסטית. ואולם מושגים אלה היו מוכרים עוד קודם, גם אם לא שולבו לכדי תיאוריה מאחדת שמסבירה את הקשר בין היסודות. להמשיך לקרוא

דוח על דוח העוני

דו"ח העוני חודר לכותרות לאיטו החל משעות הבוקר. הוא מתחיל בשמועות – היום יתפרסם הדו"ח; ממשיך בהפתעה – היום יתפרסם הדו"ח?; ונגמר בהודעה – פורסם דו"ח העוני.

כל העיתונים יפתחו עם הידיעה המרעישה – יש עוני בישראל וגודלו כך וכך, מישהו יציין את הנתון הקליט – רבע מהאוכלוסייה ו-800 אלף ילדים, אבל גם ייתן תקווה עם נתון מעודד – רובם זקנים, ערבים חרדים ובדואיים, ובכלל בקרב הזקנים, אנו רואים האטה בקצב הגדילה של כמות העניים (ומישהו גם אולי יצחק על זה – אולי זה בגלל שהם מתים מרוב עוני).

להמשיך לקרוא