929 והציפייה לפרוטסטנטיות יהודית

ההיסטוריה מספרת שצורף זהב אחד בשם יוהן גוטנברג המציא מכונה שיכולה להדפיס ספרים. הוא לקח מתקן למעיכת ענבים והפך אותו למתקן ללחיצת נייר על אותיות מגולפות, ובכך איפשר לכל אחד בכל מקום להדפיס כל דבר שהוא רוצה. זה קרה ב-1450 בערך. עברו כמה שנים וספרים מכל מיני סוגים הודפסו ברחבי אירופה, בין היתר ספרי מדע וסיפורת. אך יותר מכל, ההמצאה איפשרה הדפסת שני כתבים משמעותיים ביותר: דבר ראשון הודפס הספר העתיק שנקרא התנ"ך, שעד אז הועתק אחד לאחד בלטינית, ודבר שני, ב-1517 הודפסו הערותיו של הכומר הקתולי מרטין לותר על שחיתות הכנסייה הקתולית שנשענה על פרשנות מונופוליסטית של התנ"ך הלטיני, והופצו ברחבי אירופה.

שני כתבים אלו כיוונו את ההיסטוריה לכיוונים חדשים. המשך קריאת הפוסט "929 והציפייה לפרוטסטנטיות יהודית"

על החילון ושוק הדתות

גלעד סרי-לוי כותב יפה (כתגובה למאמר של חיים נבון) על "הפיכת הדת לשוק", או יותר נכון – על המגמה לפיה את שירותי הדת יש להפריט, כיוון שהמדינה בישראל לא יכולה לספק כראוי שירותים אלו, וכי השוק יידע לעשות זאת יותר טוב.

בדברים שלו יש עמדה בסיסית בדבר המוטיבציות השונות לעשיית המעשה הדתי למול המעשה הכלכלי, ומכאן גם לחוסר היכולת לדון במעשה הדתי על פי ההיגיון של השוק, גם בזמן הנוכחי שבו הכל מוכפף להיגיון זה. ראוי לומר – דבריו שרירים ותקפים, ועמדתו משקפת נאמנה את דעתם של האינסיידרים עליהם מדובר, קרי, "הדתיים", או בשפה של האאוטסיידרים: "צרכני (שירותי) הדת".

Capture2131321313132131313131321231

בהקשר זה כדאי להזכיר מחלוקת רועשת שהתקיימה בשנות התשעים של המאה הקודמת, שעניינה הוא תזת החילון. עיקרה של המחלוקת, שהתקיימה בין סוציולוגים בעיקר, היתה סביב השאלה אם הדת אמורה להיעלם ככל שהמודרניות מתקדמת, מדוע עדיין ישנם אנשים דתיים בעולם המודרני? כיצד זה שארה"ב נחשבת למדינה סופר מודרנית אבל עדיין גם מאוד דתיה?

המשך קריאת הפוסט "על החילון ושוק הדתות"

קופרניקוס, קאנט והמהפכה הקופרניקאית / חלק ב

לחלק א – לחץ כאן

דייוויד יום מקלקל את המסיבה

כאשר מדברים על קאנט והמהפכה הפילוסופית שלו, יש לשאול קודם כל – מדוע בכלל נדרשת מהפכה בפילוסופיה? במקרה של קופרניקוס, שינוי המודל והמהפכה המחשבתית היה הכרחיים לצרכים מיידים של חישוב לוח השנה, זאת אומרת, קודם כל לצרכים מעשיים, ורק לאחר מכך ניתן היה להלביש על התוצאות את כל התוספות של שינוי תפישת העולם ומעמד האדם בו. באופן כללי ניתן לומר, שהמהפכה באה לאור צורך מיידי לתת מענה לבעיות שנוצרות בארגון הידע או בתוכן שלו. המקרה אצל קאנט אינו שונה, וגם הוא ראה צורך לתת מענה לבעיות שעולות מעירעורו של דייוויד יום על עקרון הסיבתיות (להציל את המדעים, כלשונו). המשך קריאת הפוסט "קופרניקוס, קאנט והמהפכה הקופרניקאית / חלק ב"

קופרניקוס, קאנט והמהפכה הקופרניקאית / חלק א

בהקדמה למהדורה השנייה של "ביקורת התבונה הטהורה" מכריז קאנט על פרוגראמת הביקורות שלו. לפי כוונתו, מבקש קאנט להביא את הפילוסופיה לשלב שבו היא הופכת למדע. התקדמות זו תושג על ידי "שינוי אופן החשיבה" – מחשיבה המבוססת על "ההכרות החייבות לכוון את עצמן לפי המושאים" לחשיבה שלפיה "המושאים יהיו חייבים לכוון את עצמם לפי הכרתנו". קאנט רואה בשינוי מחשבתי זה שינוי שווה ערך לשינוי המחשבה שקופרניקוס ביצע בתחום האסטרונומיה. לימים נודע מהלך זה כ"מהפכה הקופרניקנית של קאנט". כך הוא מתאר אותה:

"לפנינו כאן מה שאירע למחשבותיו הראשונות של קופרניקוס. לאחר שההנחה, שכל צבא השמיים מתנועע מסביב למסתכל, לא הביאה לידי התקדמות בהסברת תנועת גרמי השמיים, ניסה (קופרניקוס), אולי יצליח הדבר יותר, אם נניח כי המסתכל מסתובב ואילו הכוכבים שרויים במנוחה. המטאפיזיקה צריכה, בעניין ההסתכלות במושאים, לילך דומה" המשך קריאת הפוסט "קופרניקוס, קאנט והמהפכה הקופרניקאית / חלק א"

מידוע הדת / חלק ב : מקס מולר והמדע האחרון

לחלק הראשון – קומט וראשית הסוציולוגיה

מעניין לראות שגם אצל מקס מולר (friedrich max muller, 1823-1900) ישנו ניסיון מוצהר ליצור את המדע האחרון והסופי אשר יאחד את כל המדעים תחתיו, ועוד יותר מעניין הוא שגם כאן לדת, או יותר נכון- להבנת הדת, יש תפקיד מפתח בהשגת מטרה זו. כאשר הוא מדבר על הנחיצות של מדע הדתות ועל המקום והשלב של המחקר בזמנו, הוא אומר ש:

"על ידי חלוקה נכונה של העבודה {במחקר מקורות הדת}, החומרים החסרים יאספו, יתורגמו ויוצאו לאור, וכשזה יקרה, האדם לא ינוח עד אשר הוא יגלה את המטרה של הדת….. מדע הדתות יהיה אולי המדע האחרון שאותו האדם מיועד לנסח, אך כשזה יקרה זה ישנה את העולם וייתן חיים חדשים לנצרות עצמה" המשך קריאת הפוסט "מידוע הדת / חלק ב : מקס מולר והמדע האחרון"

מידוע הדת / חלק א: אוגוסט קומט וראשית הסוציולוגיה כמדע

מידוע הדת – איך הדת הפכה להיות נושא למחקר מדעי חלק א'

מחלוקות מדעיות בעלות מימדים רבים מתקיימות בחקר הדת המדעי, כבר מאז ימי ראשית המחקר במחצית המאה ה-19. אחת המחלוקות הרציפות והמתמשכות ביותר היא המחלוקת על הייחודיות של הדת ושל התחום האקדמי החוקר אותה – עיקר המחלוקת הוא על טיבה של הדת ומכאן על טיבו של המדע הראוי לחקור אותה: האם הדת יכולה להיות מושא מחקרי לגיטימי למדע עצמאי – מדע הדתות, או שמא אין היא אלא רק אספקט בחיים האנושיים ולכן המדע הראוי יהיה מדע מתחום חקר האדם? מהי הדרך הנכונה לחקור דת – האם הסברת הפונקציה שלה מספיקה, או שמא המדע לעולם לא יוכל לתת הסבר מלא לדת, מכיוון שיש בה אלמנטים בלתי ניתנים להבנה, החורגים מכל אנושיות ומדע?  המשך קריאת הפוסט "מידוע הדת / חלק א: אוגוסט קומט וראשית הסוציולוגיה כמדע"

החיה, האדם והאלוהים / חלק ב

הדת במסילות הביולוגיה

בחלק הקודם הצגתי את עיקרי הדברים של הזואולוג דזמונד מוריס, ואת גישתו המיישמת את הגישה הנטוראליסטית באופן קיצוני. חוקר נוסף הנוקט בגישה זו – המחפשת את החייתי שמעבר לכל מסכי התרבות – הוא וולטר בורקרט. בורקרט טוען שכאשר כל תרבות נבחנת כאוטונומית וסגורה מתוך כוונה לכונן יחסיות תרבותית כיחסיות טבעית, מושג ה"טבע" אובד. במצב זה, כל ישותו של האדם אין לה כלום מעבר לתרבות. או אז, האפיסטמולוגיה היא לא יותר מאנתרופולוגיה. העשייה הנחשבת כעשייה דתית בכל תרבות ותרבות היא ברובה שווה, וניתנת לבחינה אובייקטיבית. שהרי מעבר לכל הפירושים וההסברים מדוע קורבן זה – הפרה או הגמל – מועלה לאל זה או אחר, החיות הללו נשחטות ונהרגות. ישנה כאן פעולה של הרג וריבוייה של התופעה מורה על בסיס אחר והסבר אחר מההסבר התוך תרבותי-דתי.

המשך קריאת הפוסט "החיה, האדם והאלוהים / חלק ב"

החיה, האדם והאלוהים / חלק א

האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסוים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות.

לא אחת בהיסטוריה של חקר הדתות עלו השאלות העקרוניות: מה קודם למה- הפרקטיקה הדתית או האמונה הדתית? מה מבסס את מה מבין שניהם? ושאלה חשובה נוספת היא כיצד בכלל ניתן לחקור את המערכת הדתית בכדי לענות על השאלות? התשובות השונות מתקבלות לאור הנחות היסוד השונות על טבע האדם הדתי – האדם הדתי הוא תוצר של תהליכים פסיכולוגיים ברי תיקון (פרויד), הוא תוצר של אינטראקציות חברתיות מקולקלות (דורקהיים), הוא תוצר של מפגש ממשי עם הקדושה או האלוהות. במאמר זה אציג ואבחן את אחת התשובות המפתיעות לשאלות אלו – האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסויים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות. הנחה זו אינה מפתיעה כשלעצמה. שהרי הרדוקציה של מחקר האדם אל הביולוגיה – חקר ההתנהגות האנושית על רקע הבסיס הביולוגי שלו – מקובלת במחקר מזה עשרות שנים. הגורם המפתיע כאן יהיה היישום של החקר הזואולוגי את האדם על התחום הדתי:   המשך קריאת הפוסט "החיה, האדם והאלוהים / חלק א"

המיתוס של מירצאה אליאדה

כיצד עלינו להבין את הסיפורים המיתולוגיים? התרבות המערבית נוטה לפענח אותם על ידי דה-מיתולוגיזציה, אם זה בפסיכולוגיה או אם זה במחקר התרבות. במאמר זה אציג גישה זו כבעייתית. לעומתה אציג את גישתו חוקר הדת מירצ'אה אליאדה, אשר מניחה שישנו גרעין של אמת בסיפור המיתולוגי, אמת לא נראטיבית אלא אמת דתית. המשך קריאת הפוסט "המיתוס של מירצאה אליאדה"

גלילאו גלילי: המאבק על מבנה היקום והפרשנות הדתית של כתבי הקודש

במאמר זה אציג את אחת המחלוקות המפורסמות ביותר בין הדת והמדע- זו שבין גלילאו לבין הכנסייה הקתולית. למחלוקת זו יש ממדים שבד"כ לא נבחנים. אחד מהם הוא המימד הפרשני של כתבי הקודש. כאשר בוחנים מימד זה, מתגלה שגלילאו דווקא הביא על עצמו את הסנקציות מצד הכנסייה. בפרשת גלילאו נסגרת, בעצם, תקופה של מאות שנים שבהם הובילה התיאולוגיה את המדעים, ומתחילה תקופת האוטונומיה המדעית. אך זה גם כישלונו של גלילאו.

המשך קריאת הפוסט "גלילאו גלילי: המאבק על מבנה היקום והפרשנות הדתית של כתבי הקודש"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑