מה הייתם עושים אם הייתם רואים ואינם נראים?


בימים אלו עולה הסדרה "שר הטבעות: טבעות הכוח" באמזון. העלילה בה מתרחשת אלפי שנים לפני העלילה של הטרילוגיה המקורית "שר הטבעות" ומבוססת גם היא על סיפורי טולקין. אבל מה מקורו האמיתי של הסיפור על טבעת הכוח? ובכן, גם פה – אפלטון.

ספרו החשוב ביותר של אפלטון הוא "המדינה". בספר הזה יש שיחה על מהותה של המדינה, החוק והשלטון. בפרק ב של הסיפור עולה הרעיון שבני האדם מקיימים את החוק רק מכיוון שהם מפחדים מעונש. בכדי להוכיח זאת, אחת הדמויות בדיאלוג מספרת את הסיפור על גיגס, אחד ממלכי לוד (ולא, זה לא לוד שליד רמלה). מלך זה היה בסך הכל רועה צאן של המלך, אך באחד הימים הוא מצא מערה, ובתוך המערה הוא ראה סוס ענק ובתוך הסוס הוא מצא טבעת. כמו כל אדם סביר הוא לקח את הטבעת ושם על האצבע.

בערב, ביושבו עם חבריו הרועים, הוא שיחק עם הטבעת ופתאום גילה שכאשר הוא מסובב אותה, הוא נעלם מעיני חבריו, וכאשר הוא מסובב שוב, הוא שב ונגלה. הוא גילה שהוא יכול להיות רואה ואינו נראה. ועכשיו – מה בנאדם סביר עושה כשהוא מגלה שיש לו את הכוח הזה? האם הוא מתחיל לעזור לחיילים האמיצים בקרב כמו "דני דין הרואה ואינו נראה"? או שמה הולך לממש את כל תאוותיו?

המשך קריאת הפוסט "מה הייתם עושים אם הייתם רואים ואינם נראים?"

עבודת הדוקטורט שלי – פארדיגמות בחקר הדת: הדת בין ביטול ובידול (רודולף אוטו, אמיל דורקהיים, מרטין בובר)

לאחרונה קיבלתי מייל מהספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב ובו שאלה: מה אני בוחר לעשות עם העותק הפיזי של עבודת הדוקטורט שהגשתי ב-2013, וזאת כיוון שהספרייה פתחה במהלך של הורדה מהמדפים של כל עבודת הדוקטורט והשארתם בעותק דיגיטלי בלבד. השאלה היתה האם לגרוס את העבודה הפיזית או שאני אבוא לקחת אותה.

המחשבה על גריסת העבודה העבירה בי חלחלה ותחושה כאילו שמבקשים לגרוס אותי. איך ייתכן שאחרי כל כך הרבה עבודה והכנתה להדפסה, ככה פתאום עושים לעבודה שלי? ככה עושים? איפה הכבוד של המילה הכתובה…..? נו, מילא. אז בחרתי לבוא לקחת אותה.

אז נזכרתי בדבר אחר – שהעבודה עצמה בעצם ספונה במדפים של הספרייה ו/או בשרתים של האוניברסיטה ולא פתוחה לכולם.

אז הנה היא כאן, פתוחה לכולם.

נושא העבודה: פארדיגמות בחקר הדת: הדת בין ביטול ובידול – מדע הדת שב"אני ואתה" של מרטין בובר על רקע התיאוריות על הדת של אמיל דורקהיים ורודולף אוטו.

המשך קריאת הפוסט "עבודת הדוקטורט שלי – פארדיגמות בחקר הדת: הדת בין ביטול ובידול (רודולף אוטו, אמיל דורקהיים, מרטין בובר)"

תיבת נח: על קיצור ההיסטוריה של נח הררי

במשך שנים הלכתי והצקתי לחברים שלי בשאלה – איך ולמה הפכו הספרים "קיצור תולדות האנושות" ו"ההיסטוריה של מחר" של יובל נח הררי לרבי מכר? מה הפך אותם לקול המשמעותי ביותר בתרבות ובמדע הפופולרי של ימינו? מה הם בעצם מספרים על האדם ולמה זה כל כך פופולארי?

במשך השנים ראיתי הרבה זלזול בחיבורים האלה. אולם ככל שחשבתי על מקורות ההצלחה, הזלזול הזה הרגיש לי לא במקומו. אמנם אפשר לא להסכים עם תפיסותיו של הררי על מהותו של האדם ומקומו בעולם ואפשר גם להצביע על סתירות רבות בתפיסותיו את האושר והסבל, הרצון החופשי למול האדם המכני וכדומה. אפשר להגיד שהוא שטחי ולא רציני… אולם מה שאי אפשר לעשות זה להתעלם מתפיסותיו על העולם והאדם ובטח לא מההצלחה הרבה שלהן בימינו.

 

המשך קריאת הפוסט "תיבת נח: על קיצור ההיסטוריה של נח הררי"

דת, כלכלה, הומניזם ואנ-הומניזם

מחשבות על הכתבה How economics became a religion מהגרדיאן (11 ביולי 2017).

האם הכלכלה היא דת? לא מעט אנשים אוהבים לראות את הכלכלה כדת, את הטקסים הכלכליים כטקסים דתיים, את האמיתות של הכלכלה כאמיתות של אמונה דתית ואת הכלכלנים ככמרים, ובעיקר את המצוות הכלכליות כמצוות דתיות ומוסריות של מה מותר ומה אסור לעשות אם רוצים להגיע לגן עדן עלי אדמות. הנה לדוגמה הכתבה מהגרדיאן שבדיוק מדברת על כך.

מבלי בכלל להיכנס לשאלה מהי דת (שאלה חשובה שבלעדיה כל הדיון הזה מצומצם ומוגבל), בעיני יש משהו שונה באופן שבו הכלכלה מתייחסת לדת. זה לא שהכלכלה היא דת. הכלכלה, כמו כל מדע, צמחה מהדת ושאפה להחליף אותה באופנים שהיא מתארת את העולם ואיזה התנהגויות יש לגזור מתיאור זה. אז כן, במובן הזה היא אכן נכנסה לנישה שהדת המסורתית (בעיקר נצרות) פינתה. בכך היא לא שונה מהמדעים המודרניים האחרים שעשו אותו דבר – פיזיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, מדעי החברה בכללותם וכו.

המשך קריאת הפוסט "דת, כלכלה, הומניזם ואנ-הומניזם"

תזת החילון בהגותו של פיטר ברגר המוקדם והמאוחר

השבוע הלך לעולמו הסוציולוג האוסטרי-אמריקאי פיטר ברגר. כפי שאמרתי בשיעורים האחרונים בקורס "דת וכלכלה" תחת הנושא תזת החילון והביקורת עליה, ברגר הוא מחשובי הסוציולוגים של המאה ה-20 בעיני, וזאת מ-3 סיבת: הראשונה היא שפיטר ברגר מהווה מקרה מעניין של שינוי דעה – "בצעירותו" היה ממייסדיי תזת החילון, אך בבגרותו הוא הפך להיות ממבקריה הראשיים ושימש דוגמה להתפכחות מהדוגמות האידיאולוגיות של הסוציולוגיה של תחילת המאה ה-20, אשר חיפשה להסביר למה הדת צריכה להיעלם מהאופק החברתי. סוציולוגיה זו הפכה להיות פרדיגמטית, כלומר שהמציאות לא הפריעה לה לטעון שהדת נעלמת, גם אם למול עיניה הדת המשיכה להיות כוח חברתי בעל עוצמה. בהתאם לפרדיגמה זו, תופעות דתיות נדחו בטענה שאין הן דתיות אלא משהו אחר (פוליטיות, פסיכולוגיות וכו). ברגר של שנות ה-60 וה-70 היה ממוביליה של תזה זו. אך ברגר של שנות ה-90 הבין את הקושי שיש בתזת החילון להעניק הסבר מספק לתופעות הדתיות ולהישארותה של הדת, ופעל לתקן זאת.

הסיבה השנייה שבגינה פיטר ברגר ראוי להיזכר לטובה המשך קריאת הפוסט "תזת החילון בהגותו של פיטר ברגר המוקדם והמאוחר"

מרטין בובר – האם אפשר לכתוב ביוגרפיה על האדם שכתב את "אני ואתה"?

אחד החוסרים הגדולים במחקר ההגות היהודית הושלם לא מכבר עם חיבור ופרסום הביוגרפיה בעברית של מרטין בובר. ספר זה, אשר יצא לאור בתחילת 2016, שם לעצמו מטרה לתאר ולספר בעברית את חייו של איש הרוח והוגה הדעות בן המאה ה-20 מרטין בובר. בכך יש להקדים ולהכיר תודה למרכז שזר אשר פעל לפרסם ביוגרפיה זו במסגרת סדרת הספרים על גדולי הרוח והיצירה של העם היהודי.

מחבר הביוגרפיה, ד"ר זוהר מאור, המתמחה בהיסטוריה מודרנית – ושפועל מתוך מטרה ליצור תמונה אחידה של הגותו וחייו של בובר אך גם מתוך הכרה שזוהי משימה בהחלט קשה – מוביל את הקורא באופן נאמן בתחנות חייו של מרטין בובר, מילדותו בוינה ובלבוב והדיכוטומיה ששנים אלו יצרו בנפשו של בובר בין הקדמה והמודרניות מחד ועולם היהדות מאידך, דרך שנות חייו בגרמניה, שם הוא פעל כהוגה דעות, מרצה מבוקש ומנהיג ציוני, וכלה בחייו לאחר הגירתו הכפויה לירושלים ב-1938 – על כל הקושי שבהגירה זו וחוסר ההצלחה להשתלב בחיי הרוח והמעשה בישראל הצעירה.

להמשך באתר אימאגו:

http://www.e-mago.co.il/magazine/martin-buber-biography.html

משחקי זהות – על דת, מדינה, לאום וגלובליזציה

בעולם כיום מתרחשים בקנה מידה גדול תהליכים דומים לאלו של המאות ה-18-19, עם צמיחת מדינת הלאום המודרנית, רק בקנה מידה גדול יותר. עיקרם של תהליכים אלו הוא ההתמודדות של הדת עם המבנים והמוסדות המדינתיים המשקפים את היחסים בין הפרטים בחברה. עם תחילת העת החדשה – המדעית, החילונית והלאומית, קהילות דתיות נאלצו לבחור בין היפתחות לרוחות של השינוי, ובמקרה של היהדות – להתבולל אל תוך החברה הסובבת, שהתגבשה כלאום, תוך כדי ויתור על הדתיות כמאפיין של זהות, או הסתגרות והתבדלות ומניעת כל שינוי, תוך כדי הגברה של האדיקות הדתית והפיקוח הקהילתי הנלווה, דחיית הסממנים של הקידמה, ועיצוב מחדש של הגבולות שהגדירו את הקהילה ואת זהותו של הפרט. אטען כאן, שאותה דילמה ניצבת כעת בפני בני האדם בחברה הגלובלית – האם להיפתח ולהיות אדם גלובלי בכלכלה גלובלית, או שמא להיצמד לקרקע הדתית ולחזור אל האדיקות הקהילתית – כל זה תוך כדי שהתהליכים הגלובליים, שבעיקרם הם כלכליים, מפרקים את דמותה של מדינת הלאום החילונית.

המשך קריאת הפוסט "משחקי זהות – על דת, מדינה, לאום וגלובליזציה"

בדיקת נוכחות // הערות לתרגום החדש של "אני ואתה" של מרטין בובר. כתב העת טבור, גיליון 6, 2015

מאמר חדש שלי שהתפרסם בכתב העת טבור, על התרגום החדש של "אני ואתה" של מרטין בובר.

התרגום החדש רצה לחדש בשני כיוונים: לתרגם לא רק את המקור אלא גם את התרגום הראשוני ולהפוך את השפה של בובר לשפה עכשווית שמובנת לכל אחד. 

והמטרה השנייה היתה לתרגם את הרעיון הבובריאני על הקיום הדיאלוגי לשפה פסיכולוגית.

שתי מטרות הושגו, אך אליה וקוץ בה: כיוון שהן הצליחו, הן גם פגעו ביופיה של השפה הבובריאנית ובייחודיות הפילוסופית שלה.

לקריאה: לחץ כאן

מרטין בובר ומדע הדתות בישראל

במאי 2015 השתתפתי בכנס לכבוד 50 שנה למותו של מרטין בובר. בכנס הרצתי על הניסיונות של בובר וחבריו בישראל להקים באוניברסיטה העברית שבירושלים קתדרה למדע הדת בראשותו של בובר. ניסיונות אלו לא הצליחו ורק בשנות ה-50 הוקם החוג. בהרצאה הצבעתי על הניסיונות והכישלונות. הנה מאמר שמסכם את ההרצאה, כפי שפורסם במדור "תרבות וספרות" של הארץ, ב-2 באוקטובר, 2015: המשך קריאת הפוסט "מרטין בובר ומדע הדתות בישראל"

מהי דת? "שתי דרכי אמונה": מרטין בובר ורודולף אוטו – עונים ומתווכחים

לפני כשנתיים התקיים במכון ליאו בק כנס לכבוד התרגום החדש של "שתי דרכי אמונה" של מרטין בובר (הוצאת רסלינג). בכנס דיברתי על פסקה מאוד מעניינת שמופיעה במבוא לספר ושמטילה, לדעתי, את אורה לאורכו של הספר. כך כותב בובר באותה פסקה: המשך קריאת הפוסט "מהי דת? "שתי דרכי אמונה": מרטין בובר ורודולף אוטו – עונים ומתווכחים"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑