מידוע הדת – איך הדת הפכה להיות נושא למחקר מדעי חלק א'

מחלוקות מדעיות בעלות מימדים רבים מתקיימות בחקר הדת המדעי, כבר מאז ימי ראשית המחקר במחצית המאה ה-19. אחת המחלוקות הרציפות והמתמשכות ביותר היא המחלוקת על הייחודיות של הדת ושל התחום האקדמי החוקר אותה – עיקר המחלוקת הוא על טיבה של הדת ומכאן על טיבו של המדע הראוי לחקור אותה: האם הדת יכולה להיות מושא מחקרי לגיטימי למדע עצמאי – מדע הדתות, או שמא אין היא אלא רק אספקט בחיים האנושיים ולכן המדע הראוי יהיה מדע מתחום חקר האדם? מהי הדרך הנכונה לחקור דת – האם הסברת הפונקציה שלה מספיקה, או שמא המדע לעולם לא יוכל לתת הסבר מלא לדת, מכיוון שיש בה אלמנטים בלתי ניתנים להבנה, החורגים מכל אנושיות ומדע?  המשך קריאת הפוסט "מידוע הדת / חלק א: אוגוסט קומט וראשית הסוציולוגיה כמדע" →

האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסוים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות.

לא אחת בהיסטוריה של חקר הדתות עלו השאלות העקרוניות: מה קודם למה- הפרקטיקה הדתית או האמונה הדתית? מה מבסס את מה מבין שניהם? ושאלה חשובה נוספת היא כיצד בכלל ניתן לחקור את המערכת הדתית בכדי לענות על השאלות? התשובות השונות מתקבלות לאור הנחות היסוד השונות על טבע האדם הדתי – האדם הדתי הוא תוצר של תהליכים פסיכולוגיים ברי תיקון (פרויד), הוא תוצר של אינטראקציות חברתיות מקולקלות (דורקהיים), הוא תוצר של מפגש ממשי עם הקדושה או האלוהות. במאמר זה אציג ואבחן את אחת התשובות המפתיעות לשאלות אלו – האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסויים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות. הנחה זו אינה מפתיעה כשלעצמה. שהרי הרדוקציה של מחקר האדם אל הביולוגיה – חקר ההתנהגות האנושית על רקע הבסיס הביולוגי שלו – מקובלת במחקר מזה עשרות שנים. הגורם המפתיע כאן יהיה היישום של החקר הזואולוגי את האדם על התחום הדתי:   המשך קריאת הפוסט "החיה, האדם והאלוהים / חלק א" →

כיצד עלינו להבין את הסיפורים המיתולוגיים? התרבות המערבית נוטה לפענח אותם על ידי דה-מיתולוגיזציה, אם זה בפסיכולוגיה או אם זה במחקר התרבות. במאמר זה אציג גישה זו כבעייתית. לעומתה אציג את גישתו חוקר הדת מירצ'אה אליאדה, אשר מניחה שישנו גרעין של אמת בסיפור המיתולוגי, אמת לא נראטיבית אלא אמת דתית. המשך קריאת הפוסט "המיתוס של מירצאה אליאדה" →

במאמר זה אציג את אחת המחלוקות המפורסמות ביותר בין הדת והמדע- זו שבין גלילאו לבין הכנסייה הקתולית. למחלוקת זו יש ממדים שבד"כ לא נבחנים. אחד מהם הוא המימד הפרשני של כתבי הקודש. כאשר בוחנים מימד זה, מתגלה שגלילאו דווקא הביא על עצמו את הסנקציות מצד הכנסייה. בפרשת גלילאו נסגרת, בעצם, תקופה של מאות שנים שבהם הובילה התיאולוגיה את המדעים, ומתחילה תקופת האוטונומיה המדעית. אך זה גם כישלונו של גלילאו.

המשך קריאת הפוסט "גלילאו גלילי: המאבק על מבנה היקום והפרשנות הדתית של כתבי הקודש" →

על השוני

במהלך ימי הביניים אנו עדים להרחבת תחומה והשתלטותה של הכנסייה על חיי הפרט המאמין. השתלטות זו באה לידי ביטוי מובהק בתפיסת מקומה של הכנסייה בכל הקשור לחיי העולם הבא. כאשר כתב דנטה את הקומדיה, הריהו נגע במישרין במעמד של הכנסייה בעולמות החיים והמתים. לכך יש מספר שלבים:

המשך קריאת הפוסט "מדריך הטרמפיסט בעולם הבא: מפגש בין דנטה לבין עמנואל הרומי / חלק ב" →

במאמר זה אציג את המפגש התרבותי בין דנטה אלגיירי לבין עמנואל הרומי. שניהם משוררים מהפכנים אשר התבלטו בכתיבתם הדתית והחילונית. המאמר יתמקד בשאלת הזהות והשוני של שירי המסעות אל העולמות הבאים- הקומדיה האלוהית והמחברת על התופת והעדן. תוך כדי כך, נכנס אל עולם מרתק בדימוייו וננסה לפענח את סמליו. המשך קריאת הפוסט "מדריך הטרמפיסט בעולם הבא: מפגש בין דנטה לבין עמנואל הרומי / חלק א" →