רבים רואים בתורה הכלכלית של אדם סמית מתן הכשר לתאוות בצע חסרת מעצורים המבוססת על אגואיזם מוחלט. במידה מסוימת יש צדק בתפישה זו, אך היא רק פן אחד של המשנה המורכבת שניסח סמית. פן אחר שלה הוא הליברליזם שהיא מבטאת, השוויון הבסיסי בזכויות הפרט שבו היא דוגלת והאמונה בטוב לבו של האדם ובמערכת הריסונים שהמוסר והשוק יוצרים לאדם, שבהם היא ספוגה. הדימוי שנוצר לסמית עם השנים כאבי הקפיטליזם חסר הרחמים רווי באינטרסים משני צדי המפה הכלכלית: מחד, הניאו־ליברלים שרוצים לנכס אותו כאביהם הקדום, ובתוך כך מתעלמים מהפן המוסרי של תורתו; מאידך, השמאל הכלכלי, שמייצגו הקלאסי הוא קארל מרקס (שאף טבע את השם "קפיטליזם" למשנה זו), רואה בתורת סמית את שורשיה של כל טומאה חברתית ומזניחים את רעיון חירות האדם שבה. המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית – קפיטליזם קלאסי: עולם חופשי, הרמוני ומאושר" →

בימי הביניים שרר באירופה סדר חברתי וכלכלי יציב וברור שהתבסס על המבנה הפיאודלי: בתי אצולה בדרגות שונות שלטו בהמונים, והכנסייה הקתולית העניקה למבנה זה תוקף אלוהי. בשלהי התקופה הובילה השחיקה המתמדת בכוחו של סדר חברתי זה לעלייתן של ממלכות חדשות, שבראשיהן עמדו מלכים אבסולוטים, ובעקבות זאת התעוררו שאלות רבות הנוגעות לזיקה בין מלכים אלה לנתיניהם. כמה מהן מלוות אותנו גם כיום: מהי מהותה של המדינה ומהיכן שואב השלטון את הלגיטימיות שלו? איזה אופי רצוי שיהיה ליחסים בין המלך לנתיניו, וכיום בין השלטון לאזרחים? ובכלל, איזה תפקיד צריכה המדינה למלא בחייו של הפרט? המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית – פיזיוקרטיה: הכסף כן צומח על העצים" →

נדמה שתמיד יש איזה פרסומת שמעוררת רעש ציבורי, כיוון שהיא פוגעת בנשים, שמנים, זקנים או מזרחים, תוך כדי שימוש בסטריאוטיפים של נשים חלשות, זקנים רקובים ומזרחיים חסרי בינה. או אז תמיד עולות גם הקריאות לאותם מפרסמים להימנע משימוש בדימויים אלו, לרסן את עצמם ולהציג בפרסומות גישה מכבדת יותר. הדרישות האלה חשובות אך תוצאותיהן לרוב עוזרות לטווח הקצר, עד אשר באה חברה נוספות וגוף פרסום נוסף אשר מעוררים מחדש את הפגיעות החברתית של הקבוצות האלו. הסיבה היא שהשפה השלטת בפרסומות וברוב הביקורת עליהן היא שפה עסקית: הפרסומות מחפשות לעשות רעש ולהגיע לכמה שיותר קהלים (שהרי זו מטרתן), והביקורת מנסה לפגוע ביכולת של החברה להמיר את הפרסום לרווח, דבר שמביא את החברה המפרסמת להתנצל, אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה. המשך קריאת הפוסט "למה הפרסומות תמיד פוגעות במישהו ולמה הביקורת עליהן לא מספיק טובה" →

בשנת 410 נחרב העולם. השבטים הגרמאניים, בראשותו של אלאריק הראשון, פלשו לרומא, בירת הקיסרות הרומית המערבית, ובזזו את אוצרותיה. אמנם היתה זו רק פלישה אחת ברצף של פלישות שהביאו לנפילת האימפריה, אך כשם שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך היא גם לא נחרבה בן־לילה. תהליך הידרדרותה של האימפריה, שארך עשרות שנים, החל בפיצולה לשתי קיסרויות, מזרחית ומערבית, בשנת 395, ונמשך בפלישות הרבות של הברברים לעיר ובהיחלשותה הצבאית כלפי חוץ ופנים כאחד. אולם גם אם האימפריה המערבית חדלה להתקיים במאה ה־5, ועל חורבותיה הוקמו יחידות מדיניות עצמאיות, השפעתה המשיכה להדהד גם מאות שנים לאחר היעלמותה. המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית: ימי הביניים" →

שני עולמות מלווים את האדם משחר ההיסטוריה: תחום הרוח ותחום החומר; תחום האלוהים ותחום האדם; תחום הדת ותחום הכלכלה. שני עולמות אלה נפרדים לכאורה, אך הם אינם מנותקים זה מזה לגמרי, שהרי מושאם הוא אותו מושא: האדם וחייו. ניתן לתאר את היחסים ביניהם בשני אופנים: על פי ראייה אחת, הדת היא זו שמכוונת את הכלכלה בהתאם לתכלית המעשה האנושי, שהיא עבודת האלוהים; ואולם, נקודת מבט חלופית רואה דווקא בכלכלה את בעלת הבכורה, ובכללים, בנוהגים ובמצוות הדתיות שעוסקים בנושאים כלכליים, משנה כלכלית גולמית שרק נוסחה לראשונה בתוך המערכת הדתית. המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית: יהדות עתיקה" →

יום מסכימים מרבית הכלכלנים שכלכלה היא מקצוע אנליטי בעיקרו, שמטרתו לחשוף ולנתח את העקרונות שלפיהם פועלת השיטה הכלכלית בטהרתה, ולנצל ידע זה בכדי להשיג אינטרסים כלכליים. זאת מתוך הנחה מוקדמת, לפיה עולם הכלכלה פועל בהתאם לחוקיות שאינה תלויה בחברה או בהיסטוריה האנושית, ורק במקרים מסוימים הכלכלה "מתלכלכת" ואינה פועלת בטבעיות, בשל צרכים פוליטיים או חברתיים מקריים. ראייה זו, המתבססת על מושגי יסוד כמו הון, עבודה, ערך, מחיר, ריבית, היצע וביקוש, החלה להתפתח בצורה נרחבת החל מסוף המאה ה־17, כלומר עם התפתחות הכלכלה הקפיטליסטית. ואולם מושגים אלה היו מוכרים עוד קודם, גם אם לא שולבו לכדי תיאוריה מאחדת שמסבירה את הקשר בין היסודות. המשך קריאת הפוסט "היסטוריה של המחשבה הכלכלית: העת העתיקה – יוון" →

ושוב זה קורה – חברת מזון, אשר מזהה שאחד ממוצריה שהגיע לשוק מקולקל, אינה טורחת לדווח לציבור, ולא רק זאת, אלא שהיא אף נמנעת מקריאה פומבית לצרכנים להימנע מצריכה ושימוש במוצר ומסתפקת רק בהחלפת המוצר שיושב על מדפי המרכולים.

המקרה המדובר נחשף היום ב-TheMarker ולפיו חברות גולדן הארט וגורי, אשר מייצרות ביסקוויטים לתינוקות וילדים, ידעו על קלקול באחת מסדרות המוצר והסתפקו בהחלפתו במדפי החנויות, מבלי להודיע על כך לכל הרשתות המוכרות אותו ונמנעו אף מלהודיע למשרד הבריאות ולצרכנים. המשך קריאת הפוסט "הביסקוויט מסריח מהראש" →