יש עתיד, עובדי העתיד ואנשי העתיד

מאמרה של ח"כ עליזה לביא מ"יש עתיד", "עובדי המחר הם לא עובדי האתמול" (01.02.2016), מבטא את היחס הדואלי של האנושות אל העתיד. מחד, ציפייה ותקווה שהעתיד יהיה יותר טוב ונוח, אך מאידך – חשש רב מכך  שהעתיד  הלא נודע עלול להפר את הסדר הנוכחי והמוכר. בהתאם לכך, יש לשבח שחברת הכנסת מבקשת להתכונן לעתיד, אך יש לבקר את גישתה ביחס לכך. ארצה להתייחס לכמה נקודות שעולות ממאמרה.

דבר הוא ראשון ההתמקדות שלה בנושא העובדים. בהסתכלה על העתיד, חברת הכנסת מ"יש עתיד", רואה מצב שבו ההכשרה שעימה העובדים מגיעים לשוק התעסוקה לא תהיה מספיק טובה, ולכן יש להתכונן ולהכין את העובדים לעולם העתידי כבר עכשיו. הבעיה בתפיסה זו היא שהיא רואה את אנשי העתיד כ"עובדים" בלבד, אשר אמורים להוות את צבא המועסקים העתידי, במקום כבני אדם שלמים אשר מהותם אינם ב"עבודתם". מתוך פריזמה זו היא בוחנת את ההתאמה של דור העתיד על פי הפריון שלו, "המיומנויות שלו" ובעצם כמה מסים הוא ישלם, ומציעה שכבר עכשיו ל"שלב סטודנטים בשוק החברות המובילות במשק".  הסתכלות רחבה יותר תראה את הפן התעסוקתי של האדם רק כחלק מאישיותו, ואם אפשר וצריך להכין אותו לעתיד, יש לעשות זאת באופן מלא יותר – התכוננות של סוגי עבודה חדשים, ניצול זמן פנאי באופן שונה, מבנה משפחה אחר, יחסים פוליטיים שונים, וכדומה.

גם הרעיון שיש "להכין" את הדור הבא לעתיד, מקפל בתוכו שתי הנחות שיש לחשוף ולשלול: א – שקיים מישהו בעל ידע על העתיד בכדי להכין את דור העתיד. וב – שקיים מישהו בעל יכולת ו/או סמכות להכין מישהו לעתיד. לגבי הראשונה, הרי ברור שלא ניתן לדעת את העתיד ולכן ברור שלא ניתן להתכונן אליו, מה כל שכן גם ידוע למי נתנה הנבואה מאז שחרב בית מקדש. על אותו משקל גם יש לפקפק ברעיון שניתן בכלל לתכנן אותו על ידי "תכנון מרכזי", או שצריך לתת למישהו סמכות בעניין זה, אשר בלעדיו יהיה מצב של "בזבוז כישרון ופגיעה אנושה ברמת פריון העבודה".  יש בכך סכנה גדולה בעובדה שיש מי שמתיימר לדעת מה העתיד והוא אף שואף להכין את הדור ילדינו לאותו עתיד מדומיין.

העתיד ייבנה לא בכך שיש מישהו שיש לו ידע, יכולת או סמכות לבנות אותו, אלא דווקא בהימנעות של מי מבני האדם לכפות את דעתו וכוחו על האחר. יש רק דרך אחת להתכונן לעתיד – לאפשר לכל אחד ליצור אותו בעצמו. תפקידו של הפוליטיקאי החושש לעתיד צריך להצטמצם ליצירת התנאים שיאפשרו לכל אחד לממש זאת, ולא להכין צבא עובדים שיתוכנת למה שנתפס בעיניו כ"עולם התעסוקה העתידי".

אך יותר מכך, עוד מלפני שמכינים לעתיד יש לדעת להכין להווה. באיזה שלב של מנגנון החינוך לומדים התלמידים על כסף, ריבית, בנקים, מבנה השוק, מציאות עולם התעסוקה, המבנה האמיתי של המשק הישראלי והעולמי וכו'? לא פעם נתקלתי בסטודנטים שנה שלישית למנהל עסקים וכלכלה חסרי כל ידע על מבנה שוק ההון הישראלי והאופן שבו מדיניות בנק ישראל בנושא הריבית נקבעת וכיצד אלו משפיעים על המשכנתא להם. רוצה חברת הכנסת מי עתיד להכין את דור העתיד לעתיד, עליה לשנות תחילה את תוכניות הלימודים של ההווה – שבמקום שהתלמידים ילמדו חפיפת משולשים וספרות של ימי הביניים, ילמדו רובוטיקה ומערכות מחשוב, אך גם חשיבה יצירתית ויזמית ובעיקר חשיבה ביקורתית. בסיס זה הוא שיאפשר להם לצפות את עתידם ולתכנן אותו לעצמם.