לפני כשנתיים התקיים במכון ליאו בק כנס לכבוד התרגום החדש של "שתי דרכי אמונה" של מרטין בובר (הוצאת רסלינג). בכנס דיברתי על פסקה מאוד מעניינת שמופיעה במבוא לספר ושמטילה, לדעתי, את אורה לאורכו של הספר. כך כותב בובר באותה פסקה:
"אני מקדיש את הספר לזכרו של רודולף אוטו, על הבנתו המיוחדת את המלכותיות בתנ"ך, ולשורה של תובנות ריאליסטיות ועשירות תוכן בעבודתו האסכטולוגית. חשיבותה של זו עולה בהרבה על טעויותיה. אולם יותר מכך אני חב לו בשל הכנות האצילה שבה חשף את נפשו המאמינה בשיחותינו בעת שצעדנו יחד. המרשימה מכולן הייתה הראשונה, כיוון שהיה עלי לבקע תחילה את החומה הפסיכולוגיסטית שהקים סביבו. או אז נגלתה לא רק אישיות דתית רבת משמעות, אלא נחשף גם ההווה של ההווים בין שני אנשים"
במחקרי ביקשתי להראות שאותה "חומה פסיכולוגיסטית" שהקיפה את אוטו היא גם החומה שמקיפה את הנצרות כפי שהוא תפס אותה. וכאשר בובר אומר שהוא הצליח לפרוץ אותה, הוא בעצם גם אומר שהוא הצליח להראות את הנצרות בלי אותה חומה, כ"הווה של הווים".
וכל הדברים האלה מופיעים במאמר שהתפרסם כעת בגיליון 17 (2014) של חידושים:
ד"ר ירון כהן צמח 
כתיבת תגובה