מופע האימים של אריה מכלוף דרעי

בסרטון שפירסמה מפלגת ש"ס, מופיע יו"ר המפלגה ח"כ אריה דרעי בדמות נביא זועם על רקע שחור, ובו הוא מרסס לכל עבר את זעמו על המצב החברתי, על פי הקו שנבחר לקראת הבחירות במארס: אנחנו השקופים העניים שעומדים מול העשירים השבעים.

מי זה אנחנו? אנחנו המזרחיים – השקופים מאופקים, ירוחם, דרום תל אביב ועיירות הפיתוח, נהגי המוניות שעובדים בלילות, הקופאיות בסופר, טכנאי הגז, השוטרים, הכבאים והחשמלאים, אנחנו אלו הילדים שהולכים לישון עם "דמעה של רעב", והולכים לבית הספר עם בטן מקרקרת. אלו המשפחות שלא גומרות את החודש, הקשישים בתור לביטוח לאומי. אבל בעיקר – המזרחיים שלא מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית, שרואים שאין מספיק שופטים או מרצים מזרחיים, אלו שלא מקבלים את הטבות הקרקע של הקיבוצים, ואלה שיותר סביר שיגמרו בכלא. 

אבל זה רק צד אחד. מי הצד השני – העשיר והשבע? אלו הם האשכנזים, השמנת של השמנת, אלו שקונים מכונית פרארי במיליון שקל, אחוזות בעשרות מיליוני שקלים, חברות הענק שמקבלות הטבות מס, הספקולנטים משדרות רוטשילד שמרוויחים כסף בבורסה – ישראל הראשונה שסועדת בלי סוף במסעדות, שממלאת את הקניונים, שיוצאת לשתי חופשות בשנה בחו"ל. מכל אלה רוצה דרעי לקחת. מה, מי שקונה פרארי במיליון שקל לא יוכל לתת "כמה אלפי שקלים" להאכיל את הרעבים? מי שקנה אחוזה לא יוכל לתת "כמה עשרות אלפי שקלים" בשביל לתת לשקופים?

החלוקה הדואלית, לעשירים ועניים, אשכנזים ומזרחים, טובים ורעים, קוסמת – יש בה משהו שמארגן את החברה הישראלית לשני מחנות במלחמה, כאשר כל אחד אמור לזהות את המקום שלו: האם אני מזרחי? אז אני בטח שקוף, רעב, לא גומר את החודש, לא אוכל במסעדות ולא טס לחו"ל פעמיים בשנה. אה, ואם אני אשכנזי – אני מלך העולם. החלוקה הזו מושפעת מההתעוררות החברתית של המזרחיים והמאבקים השונים לקבלת ייצוג הולם במוסדות השלטון, בתרבות ובכלכלה. אבל עם מלוא קסמה, ברור שהיא פשטנית עד אימה, ולא רק זאת, אלא שהיא מציגה מצג שווא שבו מובא לקדמת הבמה עניין הפערים החברתיים ופערי מעמדות כפריזמה של פערי עדות.

אך לא רק שהחלוקה שהוא מציג לא חד ערכית (שהרי כמובן שיש אשכנזים עניים, ובטח ובטח שיש מזרחיים עשירים ומבוססים ולא "שקופים" כלל), ברור הוא שגם חלוקת העושר בחברה אינה תוצאה בלעדית של השיוך העדתי. העושר בחברה הישראלית מתחלק בעיקר על ידי קרבה למוסדות השלטון. ישראל השבעה באמת היא זו שמחוברת לעטיני השלטון, לקבוצות הלחץ, למקורות ההון. הכסף הגדול זורם בעיקר למי שהשלטון רוצה בטובתו או חושש להתעמת איתו. הכסף הולך לשותפים הקואליציונים או נבלע במנגנונים הציבוריים הלא יעילים במקרה הטוב, או המושחתים במקרה הרע. הכסף הממשלתי או הציבורי הולך למי שיכול להפעיל מנופים של לחץ על המדינה – הוא נבלע במונופולים, בחוסר תחרות, בשווקים שנשלטים על ידי גופים חזקים.

לכן גם הסוציאליזם הדתי שהוא מציג בהתלהבות רבה אינו הפתרון לפערים החברתיים. אמנם מסים על העשירים יוכל להכניס עוד כסף לקופת המדינה, אבל לא בטוח שהוא זה שיציל את העניים מרעב או את עיירות הפיתוח מעליבותן, וזה בתנאי שהוא בכלל יגיע ליעדו, אם הוא לא ייבלע בדרך על ידי כל מי שיכול גזור קופונים. "המזרחי העני" או אפילו הישראלי הממוצע שרוצה לגמור את החודש, לא בטוח שייהנו מעוד מס שיוטל על מי שטס פעמיים בשנה לחו"ל. זהו פופוליזם בטהרתו, שאמור לבייש אפילו את דרעי.

בין שתי תמונות העולם שדרעי מציג על העניים והעשירים, עומדים מיליוני הישראלים שאולי מקנאים בעשירים אבל לא בטוח שהם צרי עין כמו דרעי. הם אלו שרוצים לקנות דירה, ולא מחסדי הדיור ציבורי, אלא הם רוצים שהמשכורות שלהם יאפשרו זאת. אלו שרוצים לגמור את החודש, לא בעזרתו של זה שיש לו פרארי, אלא כי גובה יוקר המחיה תואם את גובה ההכנסות; אלו שרוצים לחסוך לפנסיה ולא להזדקק לביטוח הלאומי מבלי שבתי ההשקעות יגזרו על גבם רווחים מטורפים; אלו הם מיליוני ישראלים שרוצים שעבודתם תשתלם, שהשכלתם תוערך, ושהמשכורת שלהם תספיק לחיים ללא דחק, וכן, לטוס פעמיים בשנה לחו"ל, לאכול במסעדות ולקנות בקניון.

מיליוני הישראלים האלה רוצים לדעת שהמדינה אינה מושחתת ועובדת בשבילם, שהכספים שהם הרוויחו יישארו בכיס שלהם ולא יילכו למסים מופרזים, ושאם כבר הולכים למסים אז שכספים אלו יחזרו בדמות שירותיים ציבוריים טובים, חינוך איכותי, משטרה מתפקדת, צבא יעיל, מערכת בריאות טובה, חקיקה שמיטיבה עימם ומגינה עליהם ותשתיות לטווח ארוך. ובעיקר – הם רוצים שתהיה מדינה שתתפקד ולא תלך לבחירות כל שנתיים.

דרעי לא יצליח לשכנע אותי שיש לו אינטרס אחר מזה שהוא קידם בכל שנותיו בכנסת והוא הסתמכות על "כספי החלוקה" – תלמוד תורה והשארת הנוער והדור הבא המזרחי בבתי המדרש שלהם תוך כדי מניעה מהם להשתלב בחברה הכללית, ולאחר מכן להציג את האוכלוסיות המוחלשות האלה כמי שנזקקות לתשלומי העברה שימומנו על ידי מסים חדשים על העשירים. זה תמיד היה המשחק של ש"ס, זה תמיד מה שהם קידמו. המהות הזו לא השתנתה, רק השפה.

אם דרעי רוצה לשנות, ולפי הלהט שהוא מציג בסרטון – הוא באמת רוצה לשנות, אז שיעשה זאת קודם כל בביתו הוא: יעודד יציאה לעבודה – כל עבודה – של בני קהילתו, יילחם בכל כוחו בהפליית נשים ובהדרתן ויעודד אותן לצאת לעבודה גם כן, יכניס חינוך מודרני לבתי הספר של ש"ס (עם לימודים מתקדמים של אנגלית, סינית, היסטוריה, כלכלה, מתמטיקה), ינחיל ערכים של יזמות ומצוינות לדור הבא, שייצאו אל העולם ויוכלו להתחרות עם החילוניים, העשירים והאשכנזים בעולם של ימינו.

ואז הדור הבא של המזרחיים שאליהם פונה דרעי לא יהיה רעב, לא יוותר בשוליים של החברה, וכן, גם ולא יהיה שקוף.