החלון השבור של נתניהו

אין מה להתפלא על הרפיסות של הממשלה למול קריסת הביטחון של ישראל (או אולי קריסתה של ישראל בכלל).

במשך שנים המדיניות היתה של לעמוד בצד ולא להתערב. את אי-ההתערבות בכלכלה (מחירי דיור ויוקר המחיה) הם תירצו בעקרונות של ליברליזם כלכלי, את אי ההתערבות בחיי האזרחים הם תירצו בחופש הפרט (ניחא), את אי המסוגלות של המשטרה להעניק ביטחון אזרחי הם תירצו בחוסר תקציבים, את החינוך הכושל הם הסוו בתעלולים סטטיסטיים, את התחבורה הציבורית הקורסת הם תירצו בחוסר משאבים, את הבריאות המרוסקת הם תירצו באלף ואחד תירוצים אחרים ואת אי ההתערבות בביטחון הם לא תירצו, הם התעלמו ורק הבטיחו והבטיחו.

אפשר להיות נאיבי ולחשוב שזה נובע מאיזה רעיון או אידיאולוגיה מדינית, מאיזה קו מנחה כללי בעל יסודות מוצקים שאפשר להציג לאזרחים ולהגיע עמם להסכמה על היחסים של המדינה מול האזרח.

אבל בסופו של דבר כנראה שאין זה המצב, אלא הוא יותר דומה למצב של רפיסות הממשלה והכנסת (שששש, אל תפריעו לח"כים, הם בחופש), רפיסות חבריה, דקדנס מוחלט של הכנופיה השלטת במדינה מזה זמן רב, אשר נכנעה לתאוות השלטון ולכוח שישאיר אותה שם.

לכוח הזה קוראים סטטוס קוו – אל תעשה. שב על הכיסא ואל תעשה כלום: לא יוזמה מדינית, לא יוזמה צבאית, לא יוזמה כלכלית נבונה, לא מלחמה בכוחות הפוליטיים שמרעים את מצבם של מרבית התושבים, לא לשפר את השירות, לא לשרת יותר טוב את האזרח, לא לממש את ההבטחות לחיים טובים יותר, לא לשבור פרדיגמות פוליטיות שלא מובילות לשום מקום.

אי ההתערבות היא בעצם חוסר תפקוד. השלטון בישראל בשנים האחרונות לא מתפקד, בין אם זה הממשלה, האוצר, הצבא, המשטרה. כולם מתבוססים במי אפסים של חוסר מעש ומשחקים פוליטיים של תקציבים ומקרובים, ושל קומבינות על חשבון האזרח, של סכסוכים מתוקשרים בין ימין וימין אחר, של רכילות זולה על הגלידה של שרה ושל מי תהיה אשת הנשיא, בין השנאת הזרים וחילול בחליל השד העדתי.

זה הקונצנזוס הפוליטי שיש כאן. ולכן הרפיסות, החידלון, האפסות של הנתניהויים מול הכנופיה הנאצית שבעזה ואחותה הגדולה – מפלגת האל (החיזבאללה) מלבנון, אינה אלא פועל יוצא של מצב פוליטי-כלכלי-חברתי ומדיני מתמשך. מי שראה בגליל ותושביו ובדרום ותושביו רק כפריפריה, מי שלא חשב שצריך לטפל טיפול עמוק ברווחת התושבים, בבריאותם, בביטחונם, בתשתיות שלהם.

ואכן, מי שהזניח את החלון השבור (בין אם זה בירוקרטיה דרקונית, פצמר מעזה, מחייה שמתייקר בלי קשר לשכר, משטרה שלא עונה לטלפון, תלמיד שנושר מבית הספר ומסתובב ברחובות) – לא טיפל בו, לא בדק למה הוא שבור ומה ניתן לעשות שלא יישבר עוד פעם – קיבל קריסה כללית.

מי שלא הבין, לא רצה להבין, לא היה מסוגל להבין שחלון שבור אחד הוא בעיה ממשית שיש למנוע – קיבל חברה שלמה שבורה כלכלית וביטחונית, חסרת אמון בשלטון וחסרת אמון במערכות המדינה.

אני לא רואה מצב שנתניהו יוציא שפן מהשרוול ויפתור את בעיית חמאס ומעניק ביטחון לפליטי הדרום, ולכל המדינה. אני לא רואה מצב שנתניהו ולפיד ינהלו בתבונה את הכלכלה המקומית מול המשבר שחווים מרבית תושבי המדינה (מי אמר מע"מ 0 ולא קיבל), מול יוקר המחיה, מול גזל הפנסיות, אני לא רואה מצב ששר התחבורה ישפר במשהו את התחבורה הציבורית ואת תשתיות התחבורה בארץ וממנה ואליה, אני לא רואה מצב ששר המשטרה יבין במשהו את תחושת המיאוס של לא מעט אנשים מהמשטרה ומחוסר הביטחון שהיא משרה על האנשים.

האש נמשכת, הממשלה לא מתפקדת, הכלכלה בתהליך קריסה, האזרחים קורסים מיוקר המחיה וקשיי היומיום, האנשים מזדקנים אל תוך עוני, נרמסים תחת העושק. הסירנות זועקות מצפון ועד הדרום. ואלו לא אזעקות שווא. אולי ל-1 אחוז הם שווא. אבל ל-99 אחוז אלו אזעקות ממשיות .